מהסוף להתחלה

הגעתי באיחור אופייני. מתאפרת מהר,מתלבשת עוד יותר מהר,יורדת לזירה, מסתכלת לפינה שבבר,איפה שאמיר תמיד יושב- אני רואה שם בקבוק בירה. זה שלו? לא, הוא לא שותה מהבקבוק. רציתי לשאול את מאיר, אבל אמרתי,זה לא שלו,עזבי. מאיר וכולם התחילו לעצבן אותי.
אני מבינה שלא באה לי לראות את מאיר בזכות מאיר,הוא רק האמצעי. פתאום כשאני בא לעלות לגלריה -אני רואה את אמיר. הרגשתי איך הידיים התחילו לרעוד לי ואיך החיוך נמרח לי על הפנים. עליתי,כולי מחוייכת. איזה רוסי שואל אם אני מבינה רוסית. למרות שהתשובה תמיד שלילית,הפעם הייתי נחמדה,ואמרתי שכן. הוא אומר שאני נראת איטלקיה. אני רואה שאמיר מסתכל עלי מהבר, ואני לא מצליחה להחביא חיוך,אני מביטה חזרה ושוב על הלקוח הרוסי. הוא שואל אם יש כאן פינוקים נוספים,אמרתי שרק ריקוד בעירום מלא. הוא שאל באכזבה אם זה הכל. כן,זה הכל. קמתי ומיהרתי למדרגות,עצרתי,חזרתי למראה, החלטתי שאני צריכה לשים עגילים ועוד אודם,אבל אני לא יכולה לעקוף אותו בבר.חייתי שנייה על המדרגות בחוסר החלטיות, ואז רצתי מהר למטה עם החיוך,וראיתי שהוא מפנה את ראשו לכיוון של הווילון השחור,זאת אומרת לכיוון הפוך. חח מוזר, מה הוא ראה אותי יורדת במראות? ואם כן, אז למה הוא מתחבא?

בכל אופן,רצתי לחדר הלבשה, מרחתי שפתון,כולי בהי,יורדת ולא מסתכלת עליו. אני רואה את סנדרה,מושיטה כלפיי ידיים. נשיקה."תגידי,זה לא שלך שם בפינה? –"כן ,זה הוא."-" אז לכי אליו". –"לא,אנחנו לא מדברים". –"מה, מאז?"-" כן,על מה יש לי לדבר איתו". בדיוק איזה אחד קורה לי לריקוד. "את יכולה לעשות לי עם הרגל בין הרגליים?". לא הגבתי,המשכתי עוד כמה שניות והלכתי. באתי שוב לסנדרה. אני אומרת לה :"אני לא יודעת מה לעשות, אני כולי רועדת".- "נו,לכי אליו כבר". לקחתי וודקה רדבול, אני בדיוק עוזרת כוח ללכת אליו, והיא אומרת לי "מה, הוא הלך?" . לא יכול להיות. רצתי למלצרית ,שאלתי אם הבחור שישב על הבר שילם.הוא אומרת לי כן,אל תדאגי, הוא שילם הרגע. חח אל תדאגי. יו, אני לא מאמינה.
איזו מטומטמת אני.אני חייבת להכין מופעה, זהו,שבוע הבאה מופעה מזרחי.

הרגשתי שאנרגיה עזלה לי. אבל צריך להמשיך לעבוד, צריך כסף. למזלי אני רואה אבי מאל-על. אנחנו מכירים ממזמן. הוא שאול למה אני עצובה. אני מבקשת מסז'. הוא עושה את זה טוב, אבל מפחד להכאיב, אני מבקשת יותר חזק. הוא עושה חזק, ואני נאנחת, ממש טוב לי.הוא אדם מאד רגשן, הוא מיד מתחיל: " איזה מדהימה, איזה יפה, את כל כך עושה לי את זה, את יודעת שזה מקרב אותי אליך,יהלום שלי" והוא מנשק אותי נשיקות קטנות בפנים. אני ממשיכה לגנוח מהמסג',והוא ממשיך גם:" איזה פצצת רגשות את . איזו פצצה." –" אבי, אתה רוצה נצא לאכול לאנשהו אחרי עבודה? אני עוד מעט מסיימת. אני לא מרגישה טוב. "יהלום שלי,מה קרה לך?" – "סתם,אתה מכיר כאן איזה אדם מבוגר,שיושב כאן עם הפייפ וקסקט כל הזמן ? הוא הרס לי את החיים. הוא סכסך אותי עם לקוח קבוע שלי,הוא אדם חולה, עשה את זה מקנא,עקב אחרי אחרי עבודה וראה שלקוח אחד לוקח אותי לקפה. זה היה אמיר. הבן זונה הזקן התקשר אלי למחרת עם קללות וצרחות שאני סוטת מין ושרלילה וכאלה ואחרות. אחרי זה הוא סיפר לאמיר ששכבתי עם הרבה גברים כאן. איזה רוע ". – "אני לא מאמין,ונותנים לו להיכנס לפה?"
הלכנו לברסרי, סוף –סוף קיבע שלי קיבלה מרק חם ועוד דברים טעימים. אבי, אתה מקסים, אדם יוצא דופן,אין מילים. מתי נפגשים במגדל פיקוח?