מהסוף להתחלה

השקט הוא מדהים. אפילו קוקה הבינה שקורה משהו מוזר והייתה ממש שקטה. היא התהלכה בין החדרים בשקט וניסתה להריח את החידוש.

לפני כניסת יפור נתקפתי שוב בהרגשת בדידות חזקה. הרבה פעמים אני הולכת ברחוב ומרגישה שבעצם אין לי ממש סיבה ללכת לשם או לכאן והדמעות ותחושת הבדידות חונקות אותי. קמתי באחת ומיהרתי למספרה,הסתבר שהם כבר סגרו, אז מהרתי לקניות ולקחת סרטים.תוך כדי אני מבינה שאראה אותם לבד,האוכל שאני קונה אוכל לבד גם.לים אלך גם לבד. אני מבינה תוך כדי מחשבות הללו שיש לי לסמוך רק על עצמי,וכנראה שבשלב מסוים כמעט כל האנשים קולטים את אותו הדבר .

סנדרה לא התקשרה,ונראה לי שזה הטריגר לכל המחשבות.למרות שיום קודם הייתה לנו שיחה ממש כייפית,היא רוצה לעבוד בפוסי,והיא הזמינה אותי לכיפור אצלה אם ליאת תלך לחברה. היא אמרה שהיא תתקשר ותגיד לי מה קורה. אבל היא לא התקשרה ולא ענתה לי. כשבאתי לקחת סרטים,מרוב איוש שאלתי את המוכר,שהיה מאד אדיב, אבל לא משהו מבחינה חיצונית, אם בא לו לראות איתי סרטים. הוא אמר שכן, בהחלט. הוא לא בטוח שהוא יהיה בתל-אביב בכיפור,אבל בטח "נמצא לנו זמן לראות סרט". חח זה לא עוזר לי,רציתי לנצל אותך היום לסתום לי חור בנשמה .הוא המליץ לי על כמה סרטים. שאלתי על אחד שהיה נראה כבד לאללה אם יש תקווה בסוף. הוא שאל "למה, אין לך תקווה?" אמרתי שלא. הוא נהיה קצת נבוך או מבולבל. הוא אמר "איך זה יכול להיות?". קלטתי שאני צריכה לצאת מהסיטואציה המביכה בקלילות,אחרת זה יראה כמו משהו מפחיד ומעורר רחמים. אז אמרתי "לא, אני צוחקת, התכוונתי שאני לא אוהבת סרטים שמשאירים הרגשה כבדה". הוא שאל אם אני אדם רומנטי והמליץ לי על "אבק של כוכבים".לא זוכרת מהסרט הזה כלום.

בשעה שבע קבלתי ס.מ.ס מהצלם המפורסם של הכלוב עם גמר חתימה טובה.חחחח...מה קשור..שמר את המספר שלי מפברואר כשהבטיח לשלוח לי תמונות ומאז נעלם. לא היינו בקשר מאז,ואני גם לא רוצה להיות בקשר איתו. עניתי שהוא חייב לי משהו, ושיחשוב על זה ביום כיפור.הוא שאל האם זה התמונות מסקסטיבל, ושהן מוכנות מזמן ושאביא לו את המייל שלי. כן,שמונה חודשים עברו,זה בהחלט מזמן. בגדול, "אדונים" שבאים מכישלון האישי זה אסון.לו יש רק מזל .

אני לא רוצה שהכיפור ייגמר. צריך לדעתי לחוקק חוק שבעיר ללא הפסקה תהיה הפסקה בכל זאת, כמו זאת, אזל לא פעם בשנה. לא,אנ לא רוצה לחזור למאה שערים. פשוט כולם זקוקים להפסקה מהטירוף,לא יכול להיות שזה רק אני.למה למשל היה כל כך נעים ושקט בחוף הים דווקא היום? תמיד אני חייבת להתמודד שם מחדש עם הטרדות וצעקות, והיום היה כמו בחו"ל. כי כל החראות הלכו לבית הכנסת לבקש סליחות חח

אני גם רוצה ללכת לבית כנסת,גם אני חרא, אבל אני גם רוצה להמשיך לכתוב לפני שהכיפור ייגמר. ששיט אני שומעת מכוניות..אז זהו,זה נגמר..

שיט איזה הרגשה חרא. חזרתי מהעבודה, גירדתי בקושי ***ש"ח. כאשר "ביקשתי נדבות" ,מישהו אינטלקטואלי במיוחד טרח להסביר לי למה "אנשים אולי לא רוצים אותי (שאלתי למה הוא לא רוצה ריקוד ממני). הוא אמר שאני כל-כך מדהימה ומלאת ביטחון שהדחייה שלו בטח לא תעליב אותי,אז אם זה בסדר מבחינתי,הוא מעדיף שלא לקחת ריקוד עכשיו.
אמרתי בטח שזה מעליב אותי, ועוד בשביל 20 שקל. הוא אמר שזה לא עניין של 20 שקל. אני אחת הבנות היפות במועדון, אבל הפחות יפות דווקא מצליחות יותר לדעתו כי הן יושבות ומדברות עם הלקוחות (בחינם!). זאת אסטרטגיה שיווקית אחרת ויותר מוצלחת לדעתו,כי הרבה אנשים צריכים קשר רגשי, ולא ככה בבום להתנפל עליהם. שאלתי אותו למה הוא עדיין לא מצא קשר רגשי עם אף-אחת פה. ובכלל, אני הייתי שמחה לדבר איתו בלי ריקוד,אבל הוא חייב לשלם עבור זמן שלי. הוא אמר שהוא מבין, ושאולי אני יכולה להרשות לעצמי לא לעשות את זה. אמרתי לו שהוא צודק בנקודה האחרונה. "אבל אל תפגעי,את שאלת למה,וניסיתי להסביר לך". איזו שיחה עמוקה. אמרתי לו תודה רבה, כמובן ש20 ש שלי לא ראיתי ממנו.
בועז הספר שפגשתי בבוקר במספרה ושהבטיח לעשות לי עיסוי בערב כנראה לא התקשר,כי הייתה לי איזה הודעה קולית שלא יכולתי לשמוע. שלחתי לו סמס, הבן זונה לא טרח לענות אפילו. גם אסף לא התקשר. איך אני כל כך מאמינה לאנשים? למה האמנתי שהם יגיעו בכלל? מה,אפילו זיון קשה לי להשיג? אף אחד לא היה מאמין אם היה שומע, ואף-אחד לא מאמין כשאני מספרת את זה. אני מושכת ויפה אבל אני מרגישה נטושה ואומללה. כמובן שברור לי למה,אבל זה לא עוזר.פעם באלף שנה אני זורמת ואומרת "כן" ומשום מה זה אף-פעם לא יוצא לפועל. לא היה לי סטוץ אחד בחיים. אולי אחד- כן,אבל לא יותר. אני לא מחפשת את זה,אני כמו ההוא,מחפשת "קשר רגשי". אבל גם כשאני אולי מסכימה, שזה קורה בערך פעם בשנה אחרי ששנה לא שכבתי,אז הם בסופו של דבר לא מתקשרים. איזה נורא זה. כנראה המכוערות מרגישות ככה כל ערב, אבל הן רגילות לזה,הן לא מצפות למשהו אחר.
פעם ניהלתי שיחה בנושא עם בחור ממש חמוד שפגשתי במשמרת והלכנו לאכול במיאקו. הוא היה לפחות כנה ואמר מהתחלה שהוא חי עם חברה. התקשורת ממש זרמה, נהנינו במסעדה, והוא אמר תוך כדי שהוא בהלם, הוא חשב שלבחורות יפות ממש קל להשיג כל אחד,ובטח לזיון. אני הורסת לו את כל הסטיגמות. ובכלל,אין לו הסבר לזה, זה פשוט חוסר מזל לדעתו. אני לא מאמינה בחוסר מזל. זה משהו בי. אחרי שיצאנו הוא ניסה להשכיב אותי ,אבל לא רציתי. יש לי תנאים. לא מישהו שחי עם חברה, זה ממש לא זה. צריכה להיות רומנטיקה, אני לא מסוגלת להזדיין בשביל זיון. מאד חבל גם לי, מה אני אעשה. פשוט לא עושה לי את זה סתם ככה.

כתבתי שוב לאמיר.
- "אתה עדיין כועס?"
-"תשאירי לי אם אני כועס או לא"
- "אז למה עונה ככה? שאתקשר אליך?"
- "בשביל מה?"
-"בשביל שאני מטומטמת,עדיין רוצה אותך"
-"תתחילי לשכוח ממני. אני לא רציני, לא היה לי קשר ארוך"
-"אני לא חיפשתי קשר ארוך איתך. זה אתה שלא רצית שנשכב בשביל ה"כבוד שלי",זוכר? וגם לי לא היה קשר ארוך"
-"למה את כל כך רוצה לשכב איתי?"
-"אפשר פשוט לדבר איתך?"
- "את רוצה קשר של סקס? זה מה שאת רוצה?"
- "לא בטוחה שזו ההגדרה המדויקת, אבל בערך, כנראה משם הרגשת תחושת זלזול מסוימת ממני,
ואני מצטערת ומתנצלת על זה" .
-"כואב לי כל הגוף,אני עייף מת,הולך לישון".
-"איפה כואב לך? הייתי עכשיו עושה לך מסג' בכל הגוף".
- "די". די??
– "אמיר,כל פעם שבאת למועדון רציתי לגשת אליך ולתת לך נשיקה. יצא סטירה .
אני מתנצלת שוב".
אין תגובה.
- "אני לא במוד מיני בכלל, אבל מכמה סמסים האחרונים אני מרגישה התכווצויות שם, למטה, אני לא יודעת להסביר את זה".
שוב שקט. אין תגובה.יא בן זונה. תישרף בגהנום על כל הסבל שאתה גורם לי.

די ,די, אני לא יכולה יותר . בכיתי קצת, ירדה לי אבן מהלב שסוף- סוף אמרתי לו איך אני באמת הרגשתי כלפיו. אני טסה לחו"ל.
צריך להחליף גלגלים ראש,לסגל האובססיה חדשה, למצוא מישהו אחר.תודה לאל שיש המון סידורים,שיאיר בא אלי לישון מחר ואז נצא לשדה, לאוויר, של סקוטלנד.

היא כבר טסה לריגה, איזו סתומה אני ששחכתי להתקשר. לא נרדמתי עד הבוקר,כי רציתי לתפוס לפחות את אלה. אלה שמחה שהתקשרתי. היא שאלה על טיול לסקוטלנד ואם אני מתחתנת עם הבחור שאני טסה איתו. זה היה מצחיק אם לא היה כל כך עצוב.
פגשתי את יאיר,הבחור שאני טסה איתו ולא מתחתנת, ישבנו בברבוניה, וספרתי לו מה היה אתמול במועדון. הוא אמר "בייבי, לא ידענו שאת כאת. נהיית ערסית". אמרתי שלא נהייתי,תמיד הייתי. פשוט עם אנשים תרבותיים זה לא יוצא החוצה בדרך כלל,וטוב שכך. הרי במצבים מסויימים אני לא שולטת בעצבים שלי,זה ידוע. "בגלל זה לא התאהבתי בך, התאהבתי בו" אמרתי לו, אוץ',הכאבתי . "אני יודע שלא התאהבת בי, אבל איך התאהבת בו?!" . "אתם קיצוניות מושלמת,"לא התאהבתי בך בדיוק בגלל שהתאהבתי בו". אתה מתורבת מידי,רגוע מידי,סגור מידי,לוגי מידי,יאיר שלי. חבל, גם לי חבל. ברוסית אומרים " אהבה היא אכזרית, תתאהב גם בחמור". או בעברית: "אהבה עיוורת".

00:30 אמיר החליט להגיב. הוא כותב שאין לו בעיה עם כסף,הוא אמר את זה לפמלה בשביל לבדוק אותה. כתבתי:" לבדוק מה? אתה רוצה להתחתן איתה?-" תתקשרי ותדעי"-" למה, אתה לא יכול להתקשר?- "אני אמרתי את שלי. -" גם אני אמרתי את שלי- כסף לא מעניין אותי במקרה שלך.- "אני לא יכול לדבר,תתקשרי עוד חצי שעה." התקשרתי עוד שעה, הוא לא ענה.
די,אני רגוע, קוראת על סקוטלנד. לא מעניין כל כך ,ופמלה בטח לא מעניינת אותי ולשמוע עליה. אתה עדיין כותב בטון כועס אחרי שכתבתי לך שאני מצטערת ומתה עליך? תמשיך לכעוס,לא מזיז לי יותר,גם ככה הראש שלי צריך להיות במקום אחר. אני רוצה ,אבל לא בכל מחיר. לפחות יצא לי שיר,הלחנתי שיר עצוב כזה, אחרי שחודש ומשהו לא נגעתי בפסנתר. אני גדולה, אני עדיין יכולה לעשות את זה. אני מלחינה. איזה מדהים זה- לא היה כלום ,הכל אוויר ופתאום נוצרו צלילים ומילים בתוך איזה מבנה,שיר,יצירה. זה מדהים אותי כל פעם מחדש.

לפני משמרת מוצ"ש היינו בימית 2000. בפעם הראשונה הייתי שם לפני שנתיים עם פוסיקט.
הגיעו מעט בנות, אבל כרגיל,יצרנו מסביבנו הרבה רעש. היו כמה ערבים בחדר ההלבשה המשותף. בכלל, יש שם הרבה ערבים,והם לא מתמודדים יפה עם בגדי ים של נשים. הם התחילו להציק לנו. הבנות המטומטמות התחילו להגיב. אחרי שאחת אמרה שיפסיקו לדבר כמן ערסים, הערס אמר: זונות, אתן על הזין שלי. בנות התחילו להגיד שהוא לא גבר בכלל אם הוא מדבר ככה. זה נגמר בדחיפות ויריקות ,אבל בנוכחות של שומר.אני לא חשבתי לנכון להתערב,רק פעם צעקתי לאחד שהוא מסורס בלי ביצים. אוף..איפה האחים...הערסים הערבים היו חוטפים כאלה מכות,ספק אם החראות האלה היו נשארים בחיים.
אני הולכת למשמרת עכשיו, אני נורא מתרגשת, כי אני מבינה עכשיו שזה בין הצ'אנסים האחרונים לראות אותו, לא סתם לראות ,אלא אולי יש סיכוי להציל משהו. אני חוששת שגם היום הוא לא יגיע. התחלתי לדמיין שאולי הוא התחיל קשר עם הג'ינג'ית. הג'ינג'ית לא עובדת כבר שבועיים,מאז שמצצה לו בחדר האדום. אני לא יודעת מה אני מרגישה, הכל התערבב לי כבר. כעס ועצב ובכל זאת רוצה לראות אותו.
המשמרת
אמיר לא הגיע. חכיתי עד אחד וחצי,ואז שלחתי סמס לשאול אם הוא חדל מלהגיע . כמובן, איך יכולתי לצפות לתשובה,פשוט אין תשובה.
רעיון על הג'ינג'ית שבדיוק סיימה את החוזה העבודה משגע אותי.והוא עוד שיקר שלא אוהב ג'ינג'יות. למה לשקר? הוא לא גבר גבר,אין מה לעשות. צריך לשכנע את עצמי בעובדה הזאת. צריך לשכנע את עצמי שהכול עניין של החלטה,וצריך לעשות קט,מספיק עם זה. העבודה הייתה חרא, למזלי הגיע איזה גרוזיני עם דאווינים, מפוצץ בכסף. בעבר תמיד סירבתי לדבר איתו, כי הוא רצה סקס, וגם ראיתי שהוא שרוט. מין אדוארד מפוסי ,עשיר,שווה, נראה טוב, נשוי כמובן, ומסובב על כל הראש. אבל הפעם נגשתי אליו מייאוש. הוא שאל מה קורה עם החדר ,השבתי לו שלא קורה שוב דבר משום שמה שהוא רוצה שיקרה לא יקרה אף פעם. הוא אמר לי- מינימום -תרדי לי,אני משלם ***ש
אמרתי שאחשוב על זה,שבינתיים אזמין לי שתייה. אני חושבת שבנקודה הזאת לשנינו היה ברור שאני כבר הסכמתי. אבל רציתי בינתיים לתפוס ראש ולעלות מחיר.דיברנו, הוא אומר לי שאני אישה מאוד מעניינת,מה אני עושה כאן? אני צריכה כסף.למה את לא תופסת מישהו?
אני לא נפגשת עם גברים למתרות מימון. לא,לא רק מימון,מישהו שיהיה לך כיף איתו. כן,כן,אני לא מוצאת. את רוצה להיפגש איתי? אני אחשוב על זה. רוצה לעלות איתי לחדר?כן,אבל זה יעלה לך ***. מציצה בלי גומי? לא,רק עם גומי. עלינו.תנשקי אותי,אני רוצה אותך,בואי נפגש.
די,אני לא מתנשקת. תפגשי איתי? אני לא יודעת.הוא מוצי לי עוד *** ש מעבר ל*** ששילם לקופה. יו יפה,*** ש. ירדתי לו אולי 30 שניות, הוא אצר אותי כי כמעט גמר.הוא נעמד והתחיל להתחכך עלי.אמרתי לו:הלו הלו לא דיברנו על זה. אל תגידי לי הלו,אני לא אוהב את זה. רגע ,אני תיכף גומר. טוב נו,תגמור כבר.
את תיפגשי איתי? אני אחשוב על זה. הבנתי,להתראות.להתראות.
יופי,עשיתי כסף,אפשר ללכת הביתה. שאי-לי מבקשת עוד מופעה ואחרי זה משחררת אותי. אני לא ארקוד מזרחי, אין לי חשק לזה, ואין אדם שבשבילו בניתי את זה. הוצאתי כל כך הרבה על המופע הזה..

הגעתי באיחור אופייני. מתאפרת מהר,מתלבשת עוד יותר מהר,יורדת לזירה, מסתכלת לפינה שבבר,איפה שאמיר תמיד יושב- אני רואה שם בקבוק בירה. זה שלו? לא, הוא לא שותה מהבקבוק. רציתי לשאול את מאיר, אבל אמרתי,זה לא שלו,עזבי. מאיר וכולם התחילו לעצבן אותי.
אני מבינה שלא באה לי לראות את מאיר בזכות מאיר,הוא רק האמצעי. פתאום כשאני בא לעלות לגלריה -אני רואה את אמיר. הרגשתי איך הידיים התחילו לרעוד לי ואיך החיוך נמרח לי על הפנים. עליתי,כולי מחוייכת. איזה רוסי שואל אם אני מבינה רוסית. למרות שהתשובה תמיד שלילית,הפעם הייתי נחמדה,ואמרתי שכן. הוא אומר שאני נראת איטלקיה. אני רואה שאמיר מסתכל עלי מהבר, ואני לא מצליחה להחביא חיוך,אני מביטה חזרה ושוב על הלקוח הרוסי. הוא שואל אם יש כאן פינוקים נוספים,אמרתי שרק ריקוד בעירום מלא. הוא שאל באכזבה אם זה הכל. כן,זה הכל. קמתי ומיהרתי למדרגות,עצרתי,חזרתי למראה, החלטתי שאני צריכה לשים עגילים ועוד אודם,אבל אני לא יכולה לעקוף אותו בבר.חייתי שנייה על המדרגות בחוסר החלטיות, ואז רצתי מהר למטה עם החיוך,וראיתי שהוא מפנה את ראשו לכיוון של הווילון השחור,זאת אומרת לכיוון הפוך. חח מוזר, מה הוא ראה אותי יורדת במראות? ואם כן, אז למה הוא מתחבא?

בכל אופן,רצתי לחדר הלבשה, מרחתי שפתון,כולי בהי,יורדת ולא מסתכלת עליו. אני רואה את סנדרה,מושיטה כלפיי ידיים. נשיקה."תגידי,זה לא שלך שם בפינה? –"כן ,זה הוא."-" אז לכי אליו". –"לא,אנחנו לא מדברים". –"מה, מאז?"-" כן,על מה יש לי לדבר איתו". בדיוק איזה אחד קורה לי לריקוד. "את יכולה לעשות לי עם הרגל בין הרגליים?". לא הגבתי,המשכתי עוד כמה שניות והלכתי. באתי שוב לסנדרה. אני אומרת לה :"אני לא יודעת מה לעשות, אני כולי רועדת".- "נו,לכי אליו כבר". לקחתי וודקה רדבול, אני בדיוק עוזרת כוח ללכת אליו, והיא אומרת לי "מה, הוא הלך?" . לא יכול להיות. רצתי למלצרית ,שאלתי אם הבחור שישב על הבר שילם.הוא אומרת לי כן,אל תדאגי, הוא שילם הרגע. חח אל תדאגי. יו, אני לא מאמינה.
איזו מטומטמת אני.אני חייבת להכין מופעה, זהו,שבוע הבאה מופעה מזרחי.

הרגשתי שאנרגיה עזלה לי. אבל צריך להמשיך לעבוד, צריך כסף. למזלי אני רואה אבי מאל-על. אנחנו מכירים ממזמן. הוא שאול למה אני עצובה. אני מבקשת מסז'. הוא עושה את זה טוב, אבל מפחד להכאיב, אני מבקשת יותר חזק. הוא עושה חזק, ואני נאנחת, ממש טוב לי.הוא אדם מאד רגשן, הוא מיד מתחיל: " איזה מדהימה, איזה יפה, את כל כך עושה לי את זה, את יודעת שזה מקרב אותי אליך,יהלום שלי" והוא מנשק אותי נשיקות קטנות בפנים. אני ממשיכה לגנוח מהמסג',והוא ממשיך גם:" איזה פצצת רגשות את . איזו פצצה." –" אבי, אתה רוצה נצא לאכול לאנשהו אחרי עבודה? אני עוד מעט מסיימת. אני לא מרגישה טוב. "יהלום שלי,מה קרה לך?" – "סתם,אתה מכיר כאן איזה אדם מבוגר,שיושב כאן עם הפייפ וקסקט כל הזמן ? הוא הרס לי את החיים. הוא סכסך אותי עם לקוח קבוע שלי,הוא אדם חולה, עשה את זה מקנא,עקב אחרי אחרי עבודה וראה שלקוח אחד לוקח אותי לקפה. זה היה אמיר. הבן זונה הזקן התקשר אלי למחרת עם קללות וצרחות שאני סוטת מין ושרלילה וכאלה ואחרות. אחרי זה הוא סיפר לאמיר ששכבתי עם הרבה גברים כאן. איזה רוע ". – "אני לא מאמין,ונותנים לו להיכנס לפה?"
הלכנו לברסרי, סוף –סוף קיבע שלי קיבלה מרק חם ועוד דברים טעימים. אבי, אתה מקסים, אדם יוצא דופן,אין מילים. מתי נפגשים במגדל פיקוח?

זה התחיל עוד יותר גרוע מאתמול. בקושי היו אנשים. חשבתי זה יהי מזל אם אעשה *** ש.
נורא מוזר למצוא את עצמי בבר שוטה,מדברת עם הבנות ולא עובדת. יוסי,לקוח קבוע ,חבר של עמית וקצת טיפש התעצבן על המלצרית שחיכה הרבה זמן למשקה. הוא אמר שהוא הולך.עוד הוא אמר שהוא אוהב דברים ציק-צ'אק. שאלתי אם גם בסקס הוא צי'ק – צ'אק. הוא גמגם משהו ואז אמר: אני למשל לא ימרח בחורה חודש בסיפורים אם אני רוצה סקס. אני לא אוהב משחקים. אמרתי לו, יש דברים שלא אומרים בפנים, ונתתי לו דוגמא: למשל אני רוצה שיתן לי עכשיו 50 ש. הוא נכנס אל הכיס,הוציא סטפה של כסף,אמר :"קבלי 100. עשיתי היום הרבה, אני זז". והוא הלך.
אחרי זה מישהו קרא לי. התחלתי לעבוד. אחרי כמה סיבובים אמרתי סבבה,יש לי כבר *** .
פתאום ראיתי את דויד. הוא קבוע,מחפש ללקק ב700 שקל. הוא לא אוהב שמסכימות מהר,אז זה מגיעה מ300 ל700. אבל זה לא משנה.פעם אחת הסכמתי וזה היה דוחה. לא אוהבת שיורדים לי,נקודה. זה כמו בנשיקה, עם רגש זה מדהים,אבל בלי- זה ממש מגעיל אותי. אני לא מתנשקת.
אבל מה, הוא אמר שהוא אוהב את החברה שלי, ושילם עליה ***ש. נחמד. שמחתי לעזוב אותו כשקראו לי להופיע. פמלה בדיוק הייתה למעלה. שאלתי: מה אמרת לו שהוא לא מגיע יותר? היא אומרת לי :לא דברתי איתו שבוע. אבל הוא אמר שהוא טס לחול. לחו"ל? מוזר משהו. "הלקוח שסידרתי לו,הערבי,הוא נפגש איתו ברמללה ". אה, זה משנקרא אצלו חו"ל חחחח. פמלה קלטה שהיא לא קלטה את זה קודם ועשתה פרצוף של "איףף" כזה. ואז היא אומרת: אני חושבת שיש לו שריטה. אני שואלת אותה, אחרי הסיפור ההזוי עם מוריס: "תגידי, יש לו כסף?"
"לא,אין לו כלום".טוב,נו,כבר לא מפתיע. ישראלי שנוסע עד רמאללה בשביל להתפרנס. אין לי הרבה להוסיף. ייתכן שהוא אוהב סיכונים,להיות על הקצה,להתאהב בחשפניות שכביכול "דוחות" אותו. הוא נמשך לאתגרים,אבל גם למשהו שתמיד יפגע ב"כבוד המזרחי" שלו. חשפניות הרי בנות מאד ליברליות,בלי להרחיב. והוא הרי לא יכול לקבל את זה. העולם הזה כל-כך כל-כך לא שלו.
משחקי כבוד במועדון חשפנות? זה אפילו נשמע פתטי. אבל המנטאליות היא נשארת,אין פתיחות,
מה לעשות.
עליתי להופיע, עוד הפעם שיזוף.אני כבר לא מתלהבת מזה. רק בקטע שאני מתחילה למרוח קרם שיזוף.זה ממש מגרה. ראיתי את כולם מרותקים ,לא מסיטים מבט. התחלתי לחייך,זו הרגשה מדהימה. הרגשתי מדהימה, ואני אכן כזאת. מהרתי להתלבש בשביל שהקסם של המופעה עוד יישאר,להרוויח עוד קצת. הלך נחמד,ישבתי עם איזה מפיק מוזיקה מזרחית,רפי . ואז מישהו הפריע לי,אמר שבחור אחד שם ממש רוצה אותי. נגשתי וראיתי שהחתן,שלא רקדתי עליו קודם בגלל המחנסיו הרטובים אחרי אמבטיה עם פמלה,מבקש אותי . בעצם זה חברים שעשו לו הפתעה. החבר שאל אותי : כמה זה לעלות ליחידות? והוא יגיע להפי אנד? אמרתי: אני מקווה. אין ביטוח. הוא הסכים ושילם,אפילו הוסיף 40 ש יותר. איזה חברה נחמדים. עליתי איתו לחדר. אמרתי שהוא חייב לפשוט הכל ,כי הוא כולו רטוב. הוא היה נבוך. אז אני התפשטתי, התחלנו להתחבק. המגע שלו היה כל כך עדין ונעים. אמרתי לו שהוא מתוק ושנורא כיף לי איתו,וזאת הייתה ממש אמת. אמרתי שזין שלו כזה עבה וגדול,זאת גם היית אמת. הוא אמר שאנחנו לא נלך עד הסוף,כאילו מה,שאני לא יתלהב. צחקתי: נראה לך? הוא אומר: לא אל תפגעי, פשוט המצפון שלי לא עובד שעות נוספות. אמרתי: אל תפגע, אבל כאן לא עושים דברים כאלה,וזה לא בשביל המצפון שלך,אלא בשביל מצפוני,וזה יותר חשוב.
ואז שאלתי אם הוא סטודנט למחשבים?" הוא אמר כך אני נראה ? אמרתי שכן. הוא אמר:לא,אני בצבא. אמרתי,מה אתה בן 19? וכבר מתחתן?
אוה השיב: לא,אני בן 29.
-אז מה אתה עושה בקבע?
-אני טייס. וואו איזה גבר וכזה עדין ומתוק. איזה הפסד למין הנשי. הוא הולך ,הוא הולך..
הוא אמר עם נימת עצב שכזאת :מה את עושה כאן? אז אמרתי שאני כאן רק 3 פעמים בשבוע, ואין לי בן זוג, אז מה הטרגדיה. ואני ממנת את עצמי. הוא שאל אם זה משתלם. אמרתי לו: "כרגע כן".
למרות דיבורים,זין שלו עמד חזק. אמרתי לו שאני לא עמדת בפיתוי,המון זמן לא החזקתי ביד או איפשהו בסביבה זין,ועוד כזה,והתחלתי ללקק את הראש עם קצה הלשון. זה היה כל כך כיף,שהתחלתי להרגיש איך אני מתגרה שם,התחושה שכמעט לא מוכרת לי בעבודה. עצמתי עיניים,ונתתי לעצמי להכניס את הראש כולו. הוא היה ברקיע השביעי,אבל מאד סבל מהמצפון שלו. ברגע הכי לא מתאים שאלתי אותו אם הוא בטוח שהוא רוצה להתחתן. הוא עשה מין פרצוף מסכן שכזה,ואמר שכן. עברנו עוד פעם להתחבק. הוא היה מקסים. ואז אמרתי שזמנינו מוגבל והאם הוא לא מעדיף לגמור. הוא אמר שלוקח לו תמיד המון זמן. אז אמרתי: תגיד לחברים שלך שגמרת,הם יתאכזבו אם ידעו שלא. הוא אמר: אני לא מסוגל לשקר.
התחלתי לרדת לו. הוא עצר אותי. הוא אמר :אל תרגישי רע,לוקח לי המון זמן:
אמרתי,מותק,אני עושה את זה בשבילי, היה לי כיף איתך.זה לא קורה לי שאני מתגרה פה עם אנשים,ואיתך זה קרה. הוא שאל איך קוראים לי באמת. אמרתי לו שאלתי מה שמו. הוא ענה,ואז אמר שהמצפון שלו מפריע מאד,הוא לא יכול. טוב,מה נעשה איתך. לך לאשתך לעתיד, ושיהיה במזל. אם תתגרשו,תבוא שוב.
אחח איזה מקסים. הלכתי לסדר איפור,כשחזרתי כל הקבוצה שלו כבר עזבו. הרגשתי מין עצב כזה.
המשכתי לעבוד. הגעתי כמעט ל****. אין אמיר,אין זקן והים,אין קטנצ'יק,אין כמעט אנשים,אין ריבים בין הבנות. איזה לילה כיפי ורגוע. שימשיך ככה.
השעה 6:00. אני הולכת להתקלח ולישון.

ילד תמים
נטול קופאין
פרח בגהנום
כאב בגן עדן
אתה לא קיים בחיים רגילים,
הם לא בשבילך,
ובטח לא בשבילי,רק קצת אחרת..
אך שנינו נשארנו תמימים.

הענקת לי המון קרבה וחום
לקחתי בהסתייגות.
נשארתי עם צימאון
לא הבנת אותי, לא שלא רציתי
פשוט כמהות הנפש לאהבה האמתית
לא וויתרה לפנטזיה
אך בשבילך זאת הייתה האמת
ועכשיו האמת היא משהי אחרת.