כשהגעתי לא מזמן לגיל המפולג של 25 חוויתי את משבר תחילת החיים הידוע לשימצה. התעסקתי בשאלות ברומו של עולם שהעיקרית בינהן היא מהי משמעות החיים. התשובה שמצאתי גרמה לי לבליל מוזר של מלנוכליה ונחת, היא שלחיים אין שום משמעות. ביקום העצום הזה שמלא בשמשות, ירחים, חורים שחוריים, פלנטות, אין לי שום משמעות. החיים הם טרגדיה שקסיפרית אחת גדולה הסובבים סביב השאלה אם להיות או לא להיות. עלולים לטעות ולחשוב שיש שתי בחירות לבצע, אבל האמת היא שהתשובה חוצה את הבנאריות והיא מעל הרציונליים.
אשאיר את הספרתיות והאמצעים הרטורים למי שיודע איך להשתמש בהם ואהיה ישירה: אנחנו נשאריים רק עם הבחירות שלנו והעבר שלנו. אהבה, מין, כסף ואפילו בדס"מ כל אלו נגמרים במקודם או במאחור. מקומות מתחלפים, אנשים עוזבים והמוות נמצא בכל פינה.
בעולם ללא משמעות גיליתי כי כל המשמעות היא פשוט להיות שלמה עם מי שאני. עם כל הצלקות, הפגמים, עם מה שכואב, לקבל את החור שנשאר בי.
