אני לא טובה. כולם אומרים לי תמיד שאני בסך הכל בסדר והם צודקים, אני בסך הכל בסדר, לא טובה. אני הרבה דברים אחרים: נויורטית, חרדית, שתלטנית, מדוכדכת, מגולמנית, היסטרית, מספיק. אחד המשפטים שמלווה אותי הוא "את לא טובה, את רק מספיק". הוא לא ידע כמה הוא צדק כשהוא אמר לי את זה. אבל אין ספק שזה התחיל עוד מלפני, ממש קשה להיות טובה בבית בו גדלתי. שני ההורים שלי חכמים מאוד, בקטע חריג, עילוי בתחומם, ידעו מגיל צעיר מה הם רצו להיות. בנוסף לדרישות שלהם ממני להיות תמיד כמו שצריך, להגיד את הדבר הנכון, להיות מדויקת ולשים לב לכולם. אגב, גם הוא תמיד ציפה ממני להיות טובה לו. רגע, אבל זו בדיוק המשמעות של להיות במערכת יחסים של שליטה, הסיבה לשם כך התכנסנו פה. להיות טובה, ללבוש מה שהוא רוצה, לא ללבוש כשהוא רוצה, למצוץ כמו שהוא רוצה, להיות בתנוחה שהוא רוצה, להקשיב, לציית. אבל ברגע שהייתי אני, אנושית ולא חור, הוא כעס. כשלא רציתי מין הגיע "אני שונא אותך", כשהייתי עייפה מכדי לנהוג עד עליו הוא כעס עלי, כשהוא גמר הוא גירש אותי לביתי בלי להגיד לי להתראות.
והדבר שאני הכי רוצה זה להיות טובה לגבר, לאהובי, לעשות לו נעים, לענג, להקשיב, לצחוק, שימצא נחמה בי. כבר לפני יותר מעשור ויתרתי על מערכות יחסים אחרות רק בן זוג אני מבקשת לעצמי, לכל השאר לא מגיע כזה עונש. אני מבינה כמה זה קשה איתי ואני לא מזלזלת בקושי הזה לרגע. אני גם מבינה כי מערכת יחסים היא שוק קח ותן ואצלי הסחורה רקובה. אין לי הרבה מה להציע חוץ מהרבה כוונה טובה, ועם זה לא הולכים למכולת. חבל שגם הסל לא נאה בעיני. חשוב לי מאוד להיות כנה וישירה על ההתחלה לא להסתיר, גם לזה יש משפט. בכלל אני נאחזת במילים, מילים שאומרים עלי ומילים שאומרים לי.