מידי פעם אני נכנסת לאפלקצייה כזו או אחרת ועושה מרתון של בחורים, ארבעה בחורים בשבוע כמעט מכל מקום, הרי דייטיניג זו מיומנות שצריך להשחיז. בסופו של הסבב הראשון שכבר התעייפתי לגמרי, במקרה מצאתי בחור ונילי וחמוד שאיתו זה עבד לכמה חודשים עד שזה הסתיים. מאז כבר שלוש שנים לא הייתי עם בנים. כל פעם שאני מתחילה סבב כזה תמיד נמצא שם במאחורי הראש כל הקשיים והחסרונות שלי, למה זה לא יעבוד ואיך אני בכלל לא שווה את זה. עכשיו אם רגע נהיה כנים לכולנו יש חסורנות וקשיים וכנראה טראומות מהעבר וביחד עם זאת יש לנו גם רצונות, מהווים, חשקים. ולראשונה מזה הרבה זמן אני מרגישה שיש בי יותר מרק קשיים עם אהבה, זוגיות ומין. אני לא מפחדת אלא מתרגשת מלמצוא אהבה, תשוקה, וסקס סוער, מתחשב עם קצת כאב ושליטה. אני עדין אותה המא, שהתנשקה פעמיים בחיים שלה, לא קיימה יחסי מין מאז אוק 2016 וגדלה עם אהבה עקומה. עכשיו אני פשוט מוכנה להכיר גם בדברים הטובים שבי כמו הרצון לאהוב, ולקיים תקשורת טובה ואמתית, לגעת ולגלות את הגופים אחד של השניה. אני מוכנה להתפלש בהרבה חרא כדי למצוא את הזהב, אני מוכנה לנסות.
לפני שנתיים. 5 ביולי 2022 בשעה 17:24