לפני שנתיים. 3 ביולי 2022 בשעה 6:26
כשאני יוצאת למרפסת לאכול ארוחת בוקר הנוף הוא מצד אחד בית חולים בו עברתי ניתוח מציל חיים בגיל שלוש ומימנו בית קברות. הגורל החליט ללעוג לי ולא לתת לי רגע נחת מהמשבר שאופף אותי בשנה האחרונה. המוות באופן מילולי נמצא בכל פינה ואני מקווה רק לא למות. כל רגע בו אני לא מתה מרגיש כמו נס ואני אולי בשלהי גיל העשרים אבל מרגישה כבר את זמן שאול. מורבידי משהו. אני הכי רוצה למצוא את החיים בכל המוות הזה. יש משהו שורט קצת בלדרוך על הקבר של ניוטון, אולי אחד האנשים הכי חשובים בחיים המודרנים, ולכמה רגעים השאריות שלו ממש שם מתחתי. הכל בחיים זו בחירה ואני עדין לא מצליחה להבין מה מכניס חיים לנשימות, אהבה? סקס? אורגזמה? מה גורם לנו להרגיש בחיים? איך בכלל אפשר לחשוב על החיים כאשר המוות נמצא בכל פינה?