לפני שנה. 9 במרץ 2023 בשעה 5:36
קמתי עם חמרמורת מהלילה הקשה שהיה. לא האמנתי שאשרוד לראות את הבוקר, והנה שוב זה קרה. הכאב נשאר ואיתו גם הפחד. בבוקר החוסר היה מורגש כל כך. הלב הריק והמיטה הריקה ושעוד אין אחד שרוצה להיות איתי בטוב, ברע ובמכוער, שם הבדידות מורגשת חזק כל כך. ברגעים האלה של הסוף אני מבינה שאין דבר חזק יותר מהמוות, מהרצון שלי לחיות. המוות, החיים, אהבה, דברים ברומו של עולם. היום שאחרי גם הוא עם ניחוח של מוות, של בדידות. אף אחד לא ישים לב עם אמות. אין לי כוחות להאבק בזה, לא היום, אולי הגיע תורי ליפול.
ואתם, תשימו לב כשלא אהיה פה, כשאמות?
(אני לא מעניינת אף אחד, אני יודעת)
