בתקופה האחרונה הרגשתי משוגעת, אגאוסיטית ואגוצנטרית שאני מרגישה בצורה מסוימת ולא שמה לב שמי שמולי מרגיש כל כך אחרת. לאחרונה אני מגלה כי האינסטקנטים שלי די טובים ולכן הרשו לי להיות יהירה: אני חושבת שהוא גם הרגיש כמוני, שזה נעים, מעניין ומצחיק. הדברים שהוא אמר לי, הדרך בה הוא הסתכל עלי, גרמו לי לחשוב שקורה שם משהו שלכל הפחות צריך לבדוק. לי קל להתפשט ולהוריד פיסה אחר פיסה ממני, לחשוף את גופי העירום ואת הצלקות. המילים בהן הוא השתמש, חצאי המשפטים שהוא סיפר עוררו את תחושת הבטן שלי להרגיש שהוא מפחד מהלפגע ולהרגיש, ראיתי את הצל. הוא גרם לי להרגיש שאני רק אורחת ולכן חששתי ללטף.את הכבוד העצמי שלי השארתי במגירה באזור חיוג 03, הפתטיות נוזלת ממני, ואת הלב שלי אני כבר לא מפחדת להקריב, אני ארוויח רק כמה שאני מוכנה לסכן. הכאב שלי ממלא אותי, הכאב ממערכות יחסים, מאנשים, מאהבה. אני טועה ותוהה כי אלו נקודות החולשה שלי, הבורות הכי עמוקים שלי, השדים הכי אלימים בי. אני מוכנה לרקוד איתם כדי למצוא קצת נחלה ואושר.
לרגע הרגשתי שזה אמיתי אבל כבר השלמתי עם הבחירה שלו. זה לא משחק פוקר, אבל משום מה אני מרגישה כיאלו הפסדתי.