אני טובעת בחרדה. כבר הרבה זמן שלא הייתי לבד בבית לתקופה ארוכה כל כך. אני ממלאת את הזמן בעבודה חדשה, לימודים, ספורט וחברים אבל זה לא עוזר. אני הולכת לטיפול שלוש פעמים בשבוע וזה לא עוזר. אני מפחדת כל כך. אני לא יודעת מאיפה זה נובע או מה המקור אז אני לא יודעת איך לטפל. אני רוצה לחיות. בבקשה, אני לא רוצה למות. החרדה מתערבבת עם הכאב הפיזי, ללכת למיון או לנשום עמוק ולהירגע? איך נרגעים? אני מרגישה מסוחררת ובחילה ואני ממלמלת לעצמי שוב ושוב שזו רק החרדה. איך הגעתי לסוף שנות העשרים שאני ככה? אני מפחדת ומרגישה לבד ושהכל סוגר עלי. אני רוצה לזעוק לעזרה אבל לא מוצאת מי שיענה לי. פחד, חרדה, מוות. רק לא למות, בבקשה, לא למות, אני רוצה לחיות. זה אחד הפחדים הכי גדולים שלי, למות לבד. אני מפחדת כל כך. וברגעים כאלה אני מרגישה שהחיים גדולים עלי.
(הלוואי והיה פה מישהו שיגן אלי)
