אני רוצה מישהו שיראה שיש בי עוד דברים חוץ מהכאב, העצב והחרדה. נכון, אני טיפולית אבל אני עוד הרבה דברים אחרים. אני יותר מחוסר ביטחון וחוסר ערך. למה אף אחד לא רוצה לראות את זה? למה אף אחד לא נשאר? רוב הזמן אני רואה את המורכבות אבל היום זה מתרגם לכעס. היו לי כל כך הרבה כשלנות רומנטיים לאחרונה שזה שורף. אני כל כך רוצה לאהוב אבל אי אפשר לאהוב אותי כי כואב לי? כי אני טיפולית? כי ההורים שלי לא ידעו איך לאהוב אותי? כי חקוק על לבי שאני לא טובה אלא רק מספיק? כי יש לי טראומה מורכבת? כי אני כנה לגבי הקושי? כי אני לא רזה מספיק, לא יפה מספיק, לא שופעת מספיק? לא חכמה מספיק? על עלו שדים אני צריכה לגבור כדי להיות ראויה לאהבה? אילו משוכות אני עוד צריכה לעבור? למה אין אחד, אחד שרוצה לאהוב אותי? אני עד כדי כך לא שווה את זה?
וגם היום החורפי הזה לא מצליח להרגיע לי את הנשמה.
(הריקות בנשמה ובלב שלי רק משתקפת בחיוך שלי)
