פודיניג במקום של המח

אני לא מצליחה לתרגם למילים את מה שעובר לי בראש בתקופה האחרונה. אני חושבת על כל אלו שהיו ועדין משמעותיים. אני חושבת על טעיות, על החמצות, על בדידות ועל המוות, אולי יש גם ברכה בקללה הזו. אני רוצה להזדיין, להתנשק, לגעת ולהיות כחומר ביד היוצר בידיו. הוא שחירר בי משהו ועכשיו החרמנות גואה בי. חיוך מתגנב לשפתיי כשאני נזכרת איך הוא דיבר לאלכסה. אני רוצה גם להתחבק, לשאול, לדבר ולבנות חיים. אני מנסה להשלים עם עצמי ולזכור שהזרות היא קודם כל בנפש. אני רוצה להרגיש כמה שיותר, צריך לשחרר כדי לאהוב.

אני מוכנה כבר לאהוב.