יש דרכים שונות לפרש את המציאות, התוצאה תישאר זהה אך התחושה משתנה לפי הפרשנות שלנו. כשגבר אומר לי ש"הוא לא רוצה את זה מספיק" כדי לבוא אלי הבייתה אבל כן רוצה את זה מספיק כדי שארד לו במכונית בשמורת טבע קשה שלי שלא לפרש את זה שאני לא מספיק טובה. בכלל המילה "מספיק" פצעה לי את הלב לפני שנים והוא עדין מדמם. גם הוא, אגב, לא רצה אותי אלא רק שארד לו שם בחניון הדר א', ואז גירש אותי מהקיה פיקנטו של אמא שלו. השאלות האלו של ערך, שווי, ומספיק מעסיקות אותי די הרבה, למדתי על גופי כי אני לא שווה את זה בלי מין ואז למדתי בנפשי שאני לא שווה את זה עם מין. וכך אני תופסת את המציאות, שאני רק מספיק, מספק, סיפוק, ספק. אני רוצה להאמין שיש בי יותר מרק מספיק. אני מנסה לקחת בעלות על החוזקות שלי ולהשלים עם החולשות שלי. אולי אני כל כך מחפשת אישור חיצוני כי אני לא מאמינה שמגיע לי כזה, שאני טובה, שאני חזקה, שאני אמיצה. אני תוהה הרבה עם שמים לב לכמה אני שבורה. גם בלהיות שבורה אני נכשלת, זה מרגיש כי לא הייתה לי סיבה מספיק טובה כדי להישבר. העולם בירך אותי בקלפים טובים ואני לא יכולה שלא לתהות אם אולי הכל בראש שלי, התפיסה שלי של המציאות מקולקלת וכל השאר בסדר. חוץ מהכליה, השדיים, המח והלב כמובן, הם קצת בלוים.
אני רוצה להיות מסוגלת לספר לכם גם על הדברים הטובים, אך אני נפתחת יותר לעולם, איך אני מאתגרת את עצמי, מתפתחת, לומדת, משתפרת, כמה מאמץ אני משקיעה. אבל כמו שאני אומרת לפסיכולוגית שלי, הדברים הטובים לא משנים, עדין אף אחד לא רוצה לאהוב אותי ועדין אני לא רואה טעם לחיות חוץ מהפחד שלי למות. למעשה הדברים הטובים הם היחידים שמשנים וחור שור נמשך אל חור שחור.
(אני כל כך רוצה לחיות)