לאחרונה יש מחשבה אחת שלא נותנת לי מנוח, מתגנבת בכל פנטזיה, כשאנחנו מכינים ארוחת בוקר בשבת צוחקים, רוקדים ונהנים, בלילה כשאנחנו במיטה, כשאנו מזדיינים או אפילו שיחת טלפון במהלך היום. המחשבה שאולי לא אעשה לו טוב ונעים, שלא אהיה לו טובה, שלא אצליח לתת לו את מה שהוא מחפש. בהתחשב בזה ש"הוא" בכלל לא קיים זו מחשבה טיפשית. כל עוד הוא לא קיים אני לא יודעת מה הוא מחפש ולכן לא יודעת אם אוכל לספק לו את זה, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבה הטורדנית הזו. מה אם אהיה לו לא טובה? מה אם האהבה לא תספיק? מה אם זה יסתיים הרבה לפני שתהיה בנינו אהבה? מה אם לא קיים הגבר שירצה לאהוב אותי? עם כל האמונה שלי באהבת אמת אני מבינה שזה שוק קח ותן ואף אחד לא יואהב אותי, את כולי, ללא תנאים, לצערי. אולי יש פה כאלה עם סיפורי אהבה מהאגדות אבל זה נדיר. מרבית האנשים לא אוהבים, לא באמת, ואותי זה קצת קשה יותר.
לפני שנה. 27 במאי 2023 בשעה 5:39
