לפני שנה. 11 ביוני 2023 בשעה 7:25
בהתחלה לא הצלחתי להבין את המרחק בין איך שזה הרגיש לבין איך שזה הסתיים, המרחק בין החיות לבין הפנטזיה. אחר כך חשבתי שאולי אני מנותקת לחלוטין מהמציאות ושלו זה לא הרגיש ככה, זה לא היה נעים, כיף ומצחיק. עכשיו אני בעיקר חושבת שהוא ריחם עלי, על הילדה שלא מרגישה כלום כבר שמונה שנים, זו שמפחדת מלהרגיש. אני לא באמת מכירה אותו אבל נדמה לי כי הוא עשה את זה מרצון להטיב. גם פה, אני מרגישה משנית כל כך, כיאלו אני מאורע שולי בחיים של מישהו אחר, ניצב. עד שמגיעים לסוף הסיפור אני נשכחת מהקורא, אני שם כדי להדגיש את הגיבור ואת המאבקים הפנימיים שלו, האושר שלו באפילוג יועצם באמצעות החוויות שלו איתי. כבר אמרתי שהזרות היא בנפש?