לפני שנה. 30 ביוני 2023 בשעה 18:30
העצב נספג לאט לאט לגופי וממלא כל נקדות אור שאולי הייתה בי. השחור נהיה שחור יותר, המוות עדין מעלה חרדה אבל החיים כבר לא חזקים יותר מהכל. זה כבר מרגיש כי לא יהיה מישהו שיואהב אותי, שאני לא ראויה לזה. לרגעים חרמנות מבעבעת את דמי ותחושה נעימה ממלאה אותי. אחריה עולה בי תחושה של פחד וחשש שאם נעים לי כנראה שלו לא נעים הרי אני לא יודעת להתנשק, לגעת או להזדיין. החוסר ביטחון משתלט והפחד שלא יהיה לו נעים איתי משתלט ומכלה אותי. הפחד אמיתי כל כך גם כשאהובי לא. זה נהיה מפחיד שהמשוואה של המוות נהיית פחות דטרמניסטית והחיים כבר לא חזקים מהכל. אני עדין רוצה לא למות, והחרדת מוות מפחידה אותי, פשוט שהמחיר של לחיות בתור עצמי מתייקר וזה כבר לא מספיק שלכולם אני רק מספיק.