האגדה מספרת שביקשו מהמינגוויי לכתוב סיפור בשש מילים והוא צלח את המשימה עם הסיפור הבא: For sale: baby shoes, never worn. השבוע ביקשו ממני לקחת השראה ממהמינגוויי ולכתוב סיפור בשש מילים שמתאר אותי. כל מה שעבר לי בראש באותו רגע זה "לא אישה לא יפה בת עשרים ושתיים". גם פה אלו בכלל לא המילים שלי. הכישלון של התרגיל לא עזב אותי השבוע. אני עדין לא מצליחה למצוא שש מילים שמתארות אותי, גם בלי לכתוב סיפור. האמת היא שגם ביום יום שלי אני משתדלת להסתייג מתארים שונים כדי לתאר את עצמי כדי להימנע ממין תחושות יומרנות, למרות שזה בכלל לא חשוב מה אחרים חושבים עלי אלא רק מה אני חושבת על עצמי. הגיע הזמן לחפור עמוק יותר ולהבין למה אני מי שאני ולמצוא לפחות שש מילים שיתוארו אותי בעיקר בשביל עצמי. כשהתחלתי לכתוב חשבתי שאכתוב על כל מיני אירועים שעיצבו אותי למי שאני היום. לשם כך אני צריכה לכתוב המון מילים שאני לא רוצה לכתוב אותן. מילים שמתארות מציאות אמתית, מורכבת בלי רע וטוב אלא מעשים שנבעו מקושי שהחיים מכניסים בנו. אני רוצה להבין מי אני, למצוא חלומות, למצוא שאיפות ולמצוא בי עומק. אני גם רוצה למצוא בי נחת,שלווה ובית. אני רוצה להיות טובה במשהו ולמישהו. המציאות היא תמיד בין שני הקצוות וגם כשאני מבינה את הקצה השני, אני עדין מרגישה את הכאב בקצה שלי. הרבה אירועים קטנים כגודלים שמלבים את הכאב והעצב שלי. אנשים שעזבו אבל נשארו משמועתיים. מה אם איני אלא עפר ואפר, הבל הבלים מכלה את עצמי. אני לא מוצאת בית, לא מוצאת את הדרך ובכלל אין מה לדבר על נחלה ואושר. אני כותבת כאן הרבה מילים שאף אחת מהן לא משמעותית, איך אפשר לכתוב על השריטות העמוקות ביותר בנפש האדם? איך אפשר לתאר את הכאב שלי מבלי להתייחס לכח הנגדי לו? איך אני אוהבת גם כשכואב לי כל כך? איך אני מתה גם כשאני חיה? והחיים, בחיים תמיד יכול להיות גרוע יותר. יש גורלות גרועים משלי ואנשים שיש להם קצת פחות מזל מלי, כאלה שכריתת שד לא הספיקה להן. להיות או לא להיות? הרי עם הכל הבל הבלים למה לבחור לחיות? לחיות רק כדי לא למות? לחיות עם כך שהחתול גם חי וגם מת. לאהוב גם את אלו שהכאיבו לי. לשחרר את אלו שבחרו לא בי ולהמשיך לחיות עם הידיעה הזו. לרצות כל כך לאהוב ולהבין שאיני יודעת אהבה, היא זרה לי. לרצות כל כך לאהוב ולדעת שאף אחד לא רוצה לאהוב אותי, לדעת שהאהבה שלי לא מספיקה. להיות בבדידות ובקושי רק כדי להמשיך להיות בבדידות ובקושי. להבין שיש דברים שהוא לא היה צריך לעשות, דברים שלא היו אמורים לקרות לי ועדין להבין את המורכבות של הסיטואציה. להבין שהיא אוהבת אותי הכי בעולם אבל גם לא סובלת אותי. לדעת שהיא חושבת שהיא תעשה הכל בשבילי גם כשהיא חושבת שאני הרסתי את החיה. לדעת שאני מקום אחרון ואין דבר שאוכל לעשות. בין כל הדיסונסים האלו אני לא מוצאת את עצמי. לא מוצאת מי אני ומפחדת להיות מישהי שאני לא. מפחדת מהאמת.
