פודיניג במקום של המח

לא אצליח לשזור מילה אחרי מילה לכדי סיפור שובה לבבות או לשיר מרגש, אז פשוט אעשה את הדבר היחידי שאני יודעת לעשות ואהיה ישירה. היום הבנתי למה אצלי הזרות היא בנפש, כהרגלי אני משתמשת שוב ושוב במשפט הזה והוא בכלל לא יצא ממוחי הקודח אלא ממוחו וזה רק מדגיש כמה הוא צדק שם לפני עשור, אני רק מספיק שאפילו לא יכולה למצוא מילים משלי לתאר את עצמי. בכל מקרה, היום זה היה ברור כשמש למה אני זרה כל כך בכל מקום, למה אין לי בית. למה הקשיים שלי סובבים סביב אהבה ומערכות יחסים, למה איתי זה קשה כל כך, מעצם היותי גרמתי לכל כך הרבה סבל, מעצם היותי אני גורמת לכל כך הרבה סבל. הכאב והבדידות התנקזו לרגע בודד והרגשתי שהיום הזה כבד עלי. האמת היא שזה היב אירוע שלם ולא רק הבנה בודדת ואני לא מוצאת את המילים לתאר כמה עמוק הוא נכנס לי לתוך הבשר. אז זחלתי חזרה למיטה, לא היה אכפת לי מכל מה שיש לעשות ולהספיק לפני עוד שבוע. אני לא פייטרת, אני מוותרת. יש לי רק חלום אחד והוא מרגיש בלתי מושג, חלום על אהבה ובית. חלום על ספות, חופשות וחיים. חוץ ממנו אין לי חלומות, אין לי שאיפות אין לי משמעות, אולי הכל פשוט חסר משמעות. אני מחפשת כל כך בית, בית בצורת אדם אחד שנרצה אחד את השניה, שזה יהיה כיף ומצחיק ונעים, שנתענג, נתרגש ונחייה ביחד. אני רק רוצה לוותר. לוותר על למצוא את עצמי, מה נעים לי, במה אני טובה, לוותר על כל המאמץ להיות קצת יותר טובה כל פעם, לוותר על למצוא ערך עצמי, על למצוא יופי בי. אולי אם זה מרגיש כל כך חזק שאי אפשר לאהוב אותי זה נכון ואולי כבר נמאס לי לחייך. פעם הייתי בטוחה שהחיים חזקים מהכל היום אני חושבת שהם לא שווים כלום ללא אהבה, כמוני.