התחלתי את הפוסט הזה כבר שלוש פעמים, כל פעם יודעת מה אני רוצה להגיד ושונאת את עצמי קצת יותר בגלל זה. הטריגר היה תמונה של אישה בלונדית יפה עם עיינים כחולות, חיוך ממיס לבבות ורשימת הישגים באורך של הרגליים של גל גדות. זה כל כך רחוק ממני. אני לא יפה, לא חכמה וללא רשימת ההישגים. האמת היא שאפילו את המשימות ללימודים שלי אני לא מצליחה לעשות, למרות שמעניין לי. כיאלו, איך אפשר להתרכז במשהו ליד המוות? איך אפשר להגיע להישג כשרוב הזמן מה שעובר לי בראש זה שאני לא יפה, לא חכמה, לא טובה ואף אחד לא רוצה לאהוב אותי. המציאות היא לא משנה ברגע שאני מתגלגלת ברפש הזה שוב ושוב ושוב. מה שאני אומרת פה בין השורות זה שאני לא אוהבת את עצמי, את החיים שלי ואת הבחירות שלי. עכשיו, כן, אני יודעת אני אדון על הגורל שלי וכל החרא. זה קל זה לא פשוט. אבל האמת שמרבית הזמן אני אסופה עם החרדות, הקשיים וחוסר הביטחון. מידי פעם אני רוצה לשבור על הכלים ולכעוס על העולם. רוצה שיראו עם כמה אני מתמודדת. כן, בני אדם באשר הם מתמודדים עם הרבה חרא. אבל אין לי כח. פשוט אין לי כח וזה לא משנה כבר. אין לי כח לעצמי, לתחושות האלה, לכישלון הזה שאני שרויה בו כל החיים. למורכבות. להזכיר לעצמי שזה בסדר שאני מאוהבת בו כל עוד אני יודעת שאין שום סיכוי בעולם שהוא אי פעם ירצה אותי. להזיכר את המורכבות עם ההורים והמשפחה ואיך אני לא סובלת את אמא שלי ואז מתחרטת על זה, להבין שזה מורכב ושעדין מגיע לה שאני לא סובלת אותה. מכעיס אותי שאנשים לא רואים אותי. בצדק, יש לומר. בכלל, למה שמישהו יראה אותי? אני לא משנה אני לא טובה, לא יפה וללא שום הישג. לאף אחד לא אכפת. האמת היא שמרבית האנשים לא ישמו לב שלא אהיה פה. כמו החתול השכונתי שאתה רגיל לעבוד לידו ואז אחרי תקופה שם לב שהוא כבר לא שם אבל ישר אחרי עומד לך הזין וכבר שכחת מהחתול. אני בכלל מעידפה כלבים. כן, כן, זו בחירה שלי להיות מי שאני רוצה להיות, זה שאין לי הישגים זו אשמתי. זה שאי אפשר לאהוב אותי גם באשמתי. האמת היא שהחוויה ה אנושית היא מחורבנות. אנו חיים רק כדי למות ורובנו נמות אומללים וחסר כל בלי שום הבנה של החיים. החיים הם כמו להיות קשורה למיטה שלו למרות שאמרת לו שאת מאחרת לצבא בזמן שהוא עושה בך כרצונו ואז גומר לך בעין ואז הוא אפילו לא יושב לידך באוטובוס ואת אחר כך לא מצליחה למצוא אהבה כי מי רוצה לאהוב אותך שאת טיפולית וזו בכלל לא הוגן לתת למישהו את האחריות הזו והם תמיד רוצים נשים חזקות, חכמות ויפות עם השיגים ותושיה ועצמאיות שהן גם מלאות במיניות מתפרצת וגומרות רק מזה שהוא התסכל עליך ושואהבות שמצליפים להן בכוס ואז מתים.