פודיניג במקום של המח

המחשבה הראשונה בראש שלי כשאני קמה משנת צוהריים היא שיט, למה עשיתי את זה לעצמי. אני לא רוצה לצאת מההית של ההורים. למה? לא טוב לי פה, בחוץ בטוח פחות טוב. אני מפחדת ורע לי ואני מתחרטת. מאוחר מידי להתחרט? כולם יודעים שזה גדול עלי. ובכלל למה שאני ארצה לחיות בלי אמא ואבא שלי? ומי יואהב אותי עכשיו? ומי יחבק אותי בלילה? לא שעכשיו חיבקו אותי בלילה. אוף. לא רוצה. אני מפחדת וחוששת ולא משנה כמה כולם עושים כדי לעזור לי להפוך את הדירה הזו לבית אני לא רוצה. הבית הוא איפה שהלב נמצא ומה עם הלב חבוט, כאוב, מדמם? בכלל הוא עדין הבית שלי.