פודיניג במקום של המח

כבר כמה ימים שאני רוצה לכתוב את המחשבות שרצות לי בראש ושום דבר לא מתגבש למחשבה קוהרנטית. רציתי לקנות בגד ים חדש, אפילו ביקני, ובסוף לא נשאר במידה. אני מרגישה לא יפה, לא חכמה, לא טובה וקטנה כל כך.אני מרגישה את כל הרגשות האלו והזמן עובר ובמקרה הטוב אזדקן ובמקרה הרע אמות צעירה. וזה מפחיד כל כך למות צעירה והגורל אותו אנו חולקים הוא בלתי נתפס. וביום-יום שלי אני אומללה כל כך שאפילו הנס הגדול מכולם לא מספיק לי. מאוחר בלילה שהכל חשוך ומפחיד והחיים אינם מובנים מאליהם אני מתפללת רק לחיות. לחיות במציאות הזו שניתן רק להתפלל כדי לא להיות חלק ממחירי המלחמה. וזה בעיקר עצוב נורא. זה עצוב נורא כי אני כל הזמן מרגישה ריקה, שחסר לי משהו כדי להבין את החיים. שאני רואה כל הזמן את החוסר שיש בי ואני לא מצליחה להבין מה הוא. ואני מנסה לחיות אבל גם קצת נמאס לי לנסות כל הזמן. אנחנו חיים כל כך הרבה רק כדי למות בסוף? איפה היופי בחיים? מה יפה בי? והדבר שאני הכי רוצה בעולם זה מישהו שיחושב שאני יפה וחכמה ומצחיקה אבל במקום זה חיי בתוכי צל בן עשור של מישהו שהייתי ארעית בחיים שלו ועוד פנטזיה של גבר שאני לא מכירה. שניהם מזכירים לי את החוסר שבי, את כל מה שאין לי, את כל מה שאני לא טובה בו ואת כל מה שאני לא יודעת. אולי החמור מכל הם מזכירים לי שאני לא אהיבה, לא טובה, לא שווה חופשה. הכאב בראש מזכיר לי את מה שקל לי לשכוח: אני קודם כל רוצה לחיות. וזה לחיות בין קצוות של לפחד מהמוות ללהרגיש שהכל חסר משמעות. טוב, הכל חוץ מגבר שאוהב אותי והרי קודם כל אני צריכה לאהוב את עצמי כדי שמישהו אחר יואהב וזה בולשיט אבל אני עדין מרגישה לא אהיבה. איך זה שאני מסוגלת לאהוב מישהו אבל אף אחד לא מסוגל לאהוב אותי? ואני לא ריצה להרגיש שהכל כל כך קשה ושהכעס מכלה ושאני כישלון ורווקה ובכלל לא גומרת. פעם הוא כעס אלי כשלא רציתי וציין שאני לא מבינה למה הוא רוצה את זה כל כך כי אני לא גומרת והוא צדק, אני באמת לא מבינה. סקס לא טוב בשבילי. והסקס לא טוב והמסביב לא טוב  ואני לא טובה. והוא יצר את ההתניה הזו בי. וכשלרגע זה הרגיש טוב ונעים אחר ציין בפני שאני דורשת ולא מקבלת ושבר לי את הביטחון. אם טוב לי לא יכול להיות טוב למי שמולי וכדי להיות איתי מי שמולי צריך להשתמש בי לגמירות חזקות ורבות, או לפחות להיות שיכור כלות. כמו מתבגרת אני חושבת הרבה על מין אבל זה מרגיש שלעשות אהבה רחוק כל כך ושהחיים ריקים כל כך. ואיתי אי אפשר לעשות אהבה כי אותי אי אפשר לאהוב. ולא ייתכן שהחיים מרגישים ריקים כל כך ללא אהבה כי אחרת לא הרבה היו רוצים לחיות, כי  אין משמעות לחיים ואין סיבה לחיות והכל מרגיש חסר משמעות והזמן עובר ואני עדין לא מוצאת משהו שאני טובה בו ואני עדין אומללה כל כך. אני מתחילה לחשוב שהבעיה היא בי.