פודיניג במקום של המח

אין לי שום דרך פואטית, ספרותית או מעניינת לספר לכם שוב כמה אני בודדה, זה בעיקר עצוב ופתאטי. החיים חזקים יותר מהכל ועדין הכל חסר ערך כשלא ניתן לאהוב. אני מרגישה קטנה, שמנה, מכוערת וטיפשה. אני יודעת שאני לא ראויה לאהבה ושאי אפשר לאהוב אותי. אני יודעת מה אני מביאה איתי ואף אחד לא יפתח אותי ויצטער לגלות יש בתוכי, לא עוד, אני שמה הכל על השולחן על ההתחלה, את כל הכיעור, חוסר הביטחון והידע. אני כותבת שורות אלו בדיוק ממול מאיפה שהכל התחיל, זה גם מצחיק וגם עצוב כמה שהוא משמעותי כל כך בשבילי. כמה אני רק מספיק  ואף פעם לא אהיה טובה, כמה אני לבד לעומתו, כמה אי אפשר לאהוב אותי.