פודיניג במקום של המח

אני עצובה נורא. אני לא מוצאת את האמצע בין להפסיק לחפש את האדם שיואהב אותי לבין לא לאבד תקווה. זה מרגיש שאין אחד בעולם שירצה לאהוב אותי. התכנסו בכיכר העיר והקשיבו: אני דפוקה. אני מכוערת,  אני טיפשה, יש לי בעיות עם  מערכות יחסים, אני לא יודעת להתנשק, אני לא יודעת למצוץ, אני לא יודעת להזדיין, אני היסטרית, אני חרדית, אני פחדנית, אין לי אמון באנשים, אני מפחדת מהחיים, אני לא יודעת לרקוד, אני לא שותה אלכוהול, אני לא סקסית ואני מפונקת. פעם האמנתי שגם אחרי שהזוגיות הזו תכשל תישאר ביננו ידידות. לא מובן למה חשבתי ככה כי הוא אמר לי ישירות ומפרושות שלא יכולה להתקיים בנינו מערכת יחסים ללא מין, כאב או השפלה.  האמת שפשוט אף אחד לא צריך אותי בחיים שלו, אף אחד לא אוהב אותי ואין לי ערך מוסף. יש ערך לכוס שלי, יש ערך לחלק מהאיברים שלי, אבל אין ערך לי. העובדה שאני חסרת משמעות לגברים שאהבתי היא כואבת. כולם עוברים הלאה, עוברים הלאה ומשאירים אותי מאחור וזה טבעי ובסדר ואני הדפוקה. לאף אחד לא אכפת. והעצב שלי הוא שלי, הטעויות שלי הן שלי ואף אחד לא רוצה לאהוב אותי. עכשיו אפילו יותר כי קשה לי להתמסר, קשה לי לתת למישהו לזיין אותי ואני מפחדת לשחרר ולתת אמון, אבל פעם התמסרתי למישהו, רוב הזמן הייתי מוכנה לעשות הכל כדי שיואהב אותי והייתי לו לא טובה. לא משנה כמה אורגזמות או פנטזיות הגשמתי לו עדין לא הייתי לו מספיק טובה. לא משנה כמה ניסיתי. אם כשאני מתמתסרת למישהו הוא עדין לא רוצה אותי אז עכשיו, עכשיו אני בכלל לא שווה כלום. למען ההגינות אציין שמידי פעם אמרתי לו לא ועצרתי אותו והוא כעס ואז נוצר בי הדיסנונס לבין "הייתי מעריך אותך יותר אם לא היית שוכבת איתי כל כך מוקדם" לבין "אני שונא אותך" כל פעם שלא הסכמתי להזדיין איתו. בכל מקרה, אני רק אקסית שלו, אפילו לא בטופ פייב, בטוח שלא המיתולגית, כנראה זו שלא משחררת, אבל הוא עדין משמעותי מאוד לי. אני דפוקה, אותי אי אפשר לאהוב. אני כל כך רוצה להרגיש מגע אוהב, יד על הלחי, חיבוק, חום גוף, באותה הנישמה אני יודעת שאף אחד לא ירצה להיות שם. אף אחד לא ירצה להיות שם כי אני לא יודעת להתנשק או להזדיין או לענג גבר. אני מפחדת להשתחרר ולהיות ברגע שאולי שוב אפספס את מי שמולי כי הכמיהה שלי למגע היא חזקה כל כך. שלא אשים לב שלא טוב לי איתי, שלא אצליח לענג אותו. ועונג הוא חשוב כל כך בחיים, אני יודעת. אני גם יודעת שיותר קל לסבול אותי עם אורגזמות טובות. פה קבור הכלב: אני כל כך לא אהיבה שאף אחד לא ירצה להיות איתי סתם ככה, אולי להשתמש בי בין דברים עם תוכן, בהינתן ואפשר לגמור איתי בצורה טובה. התוכן שלי לא מעניין אף אחד, במיוחד ללא סקס, כאב או השפלה. תגידו לי, איך חיים בעולם? אין לי ערך, אין לי ביטחון, אף אחד לא רוצה לאהוב אותי, אז לשם מה? כדי לא למות? האמת שלא מגיע לי, אני כישלון וחסרת כל ערך.  החלק הכי מצחיק בעניין, שאני עדיין הכי רוצה לא למות.