פודיניג במקום של המח

אני לא אמצא נחמה אצל אף אחד. אף אחד לא יסתכל עלי ויגיד כי הוא מעריך שלמרות הקושי אני לא מוותרת. אף אחד לא יסתכל עלי וירצה להבין באמת את הקושי ואת מה שעבר עלי. כשהוא כותב על מה שהיה בנינו הוא חביב הנשים, כשאני כותבת על מה שהיה בנינו אני טיפולית, הן מעריצות אותו ומתעלמות מכל ההרס שהוא השאיר מאוחר. בכל מקרה, לקוות למצוא את זה אצל מישהו אחר רק יגרום לי לכעוס יותר על העולם כי למרות שאני אומרת שלאף אחד לא אכפת ממני כבר הרבה שנים עוד לא הפנמתי את זה. אז אני מחפשת מישהו שיואהב אותי, שירצה לחלוק את החיים איתי וגם אותו קשה משהו למצוא, בלתי אפשרי. כמה אמונה עצמית צריך כדי להאמין שמישהו יכול לאהוב אותך? גם כשאני מבינה שיש בי המון כח רצון, אומץ, שאני אחת הנשים הכי עקשניות ולא מוותרות, שכשילון לא עוצר אותי וגם לא שיברון לב, שאני יודעת להתנהל בעולם כך שאנשים לא מכירים את הצער, הדיכאון והכאב שקיימים בי, שאני יודעת לאהוב גם אנשים שפגעו בי ועדין לרצות שיהיה להם טוב, שאני עדין מאמינה באהבה גם כשאני מאמינה שאני לא אהיבה, שאני יודעת למחול על כבודי ולהתנצל כשאני טועה, שאני שונאת את האנושות ומאמינה שכל אדם הוא עולם ומלאו ומשתדלת לחיות את חיי כך שאני שואלת את עצמי איפה אני שיגיתי. אני לא מאמינה בערך שלי אז אני משתוקקת למצוא אותו אצל מישהו אחר. וכאמור, אין מישהו אחר שרוצה לראות את הערך שלי. וגם אם כן, אני מרגישה חזק כל כך שאין לי ערך שלא אאמין למי שאומר את זה. לכן אין מישהו שירצה להשאיר שם עם כל הקושי. אף אחד לא ירצה לאהוב אותי וכל פעם שעולה בי קצת תקווה היא מהר מאוד הופכת לאפר ועפר. אני יודעת שכדי למצוא שלום עם העולם אני קודם כל צריכה להפסיק לחפש אותם בחוץ ולהתחיל להרגיש אותם בעצמי, אני פשוט לא יודעת איך. החוסר הערך, הכישלון, הכאב מרגיש אמיתי כל כך. לא לימדו אותי אהבה, לא לימדו אותו אהבה עצמית, הראו לי שאני שווה שיואהבו אותי רק אחרי אורגזמה טובה. אז יש ימים שהכל קצת קשה מידי ואני לא יוצאת מהמיטה, שהחיפוש אחר משמעות הוא חסר ערך ושאני בלי כוחות להתמודד עם כל השדים בתוכי.