פודיניג במקום של המח

תחת אש - במקום לכתוב לך ''וואו איזו מדהימה" כמו כולם, אני אגיד לך דברים ש*באמת* יעזרו לך.

**אסור בתכלית האיסור להסיק מסקנות ולשפוט אנשים על פי צד אחד של סיפור ולא שניים לפחות, אתייחס באובייקטיביות למה שעולה מדברייך ולגבייך בלבד.
שימי לב שלכלוב יש תוקף משפטי, לפי עיון בגוגל

1. נשמע שחווית אהבה נכזבת ולא התגברת. זה כואב וקשה וזה קרה גם לי (למשך עשור הייתי ממש משותקת), החדשות הטובות הן שזה יעבור כשתכירי מישהו חדש והפחות טובות הן שזה לא יעבור עד אז.
אבל זה יעבור. מילה.

2. את נשמעת צעירה, נותנת לך גג 30.
זה לא מפחית מהכאב אבל בהחלט מוסיף תקווה. יש כל כך הרבה לפניך.
חשבי על כך שיש פה אנשים שפירקו בתים, חילקו משמרות על ילד וכו'. יודעת באיזה כאב מדובר?
הכל אצלך עוד פתוח לגמרי ואת מתעקשת להתעסק במה יש למישהו שנפרדו דרכיכם..

3. זה הכי חשוב, תקשיבי:
אני מוצאת את עצמי כואבת כשחבר או חברה מנתקים קשר מדי פעם למרות שנתתי הכל, אבל הכל! וגם היה לנו כיף ביחד ולפעמים מדובר בחברות של שנים.
ז ה - ק ו ר ה
זה כואב מאוד ומעליב אבל זה קורה, ייתכן שנתת את כל כולך ועדיין משהו לא עבד.
זה גם יקרה שוב אני מבטיחה לך, פעם תהיי בצד העוזב ופעם בנעזב. אלו החיים. את חייבת ללמוד וליישם את זה.

4. אני חושבת שחבל מאוד שאת משתמשת בכלוב רק כדי לפרוק (או למשוך את תשומת ליבו של זה שהמשיך הלאה, לפי דבריך) במקום לנסות להכיר אנשים ולהביע את עצמך. באופן אישי מהקריאה של הבלוג אני חושבת שאת מנסה למשוך בצמות למישהו ואלא אם הוא מגיב לך בפרטי, זה נראה שזה לא עובד ובזמן הזה את יכולה להביע את עצמך ולהגיע למחוזות חדשים, להכיר אנשים ולהנות. את כותבת יפה וחבל.
אם יש לו עדת מעריצות כנראה שהוא פעיל בבלוג או בצ'אט, אם כבר את מבלה פה הרבה מזמנך - מה מונע ממך לכתוב גם ולהכיר?
אם את רוצה "קארמה" אז קדימה, תפשילי שרוולים ותתחילי לעבוד, כי לפי הבלוג, לכתוב את יודעת.

5. זה לא קארמה, כולם כותבים לך שאת נפלאה בתגובות ורוצים לתמוך בך ולהושיט יד מחבקת ולנסות לנחם אותך.
אני מקווה שתראי את עצותיי בעין טובה, מטרתי אינה להכאיב לך אלא לנסות לסייע בכנות ומרצון אמיתי לעזור.
מהעולה מדברייך, את אינך בכיוון הנכון ומתעסקת בלנסות למשוך את תשומת ליבו של מישהו שלא נכון עבורך (ונמצא בזוגיות, מדברייך) וזה בזבוז זמן מוחלט. גם בהקשר שלך וגם בנסיון שלך לעורר עניין מצדו. את לא פה כדי לפרוק...

6. ממוצע 82 זה ממוצע גבוה וזה לא עולה בקנה אחד עם אי מסוגלות ללמוד, כל הכבוד! כנראה שאת מסוגלת ליותר ממה שחשבת.

MaBaker - אתחיל מהסוף (תמיד רציתי לכתוב את זה ולתהתכוון לזה!) תודה רבה על הזמן וההשקעה בתגובה הארוכה והמפורטת (באופן כללי, אין על רשימות). בפרט, תודה רבה על המחמאה על הכתיבה, זו המחמאה שהכי כיף לי לשמוע. רשמת נקודות נבונות וחשובות.
אני לא מנסה לתפוס את תשומת הלב של אף אחד. למעשה, חרטתי על דגלי את הערך של להגיד דברים בישירות ולהיות כנה (ולכן גם בחרתי להגיב). אני כותבת כי אני רוצה להתמודד עם הדברים שכואבים לי אבל קיימים בי כל מיני רגשות קשים שניסתי המון שנים להלחם בהם אבל זה להלחם בתחנות רוח. יש רגשות מכוערים, והרגש שכתוב פה הוא אחד מהם, אבל הוא עדיין קיים אצלי ואמיתי אצלי. אני לא מצליחה להגיע למחוזות חדשים, להכיר אנשים ולהינות, כי אני מלאה בכאב, בפחד ובחוסר ביטחון. אל תביני לא נכון, אני מנסה המון, אני מרשה לעצמי להעיד את זה על עצמי אבל אני אדם חיוני מאוד ופעיל מאוד שמנסה המון דברים. אני הכי רוצה לא למות ואני מוכנה לעשות הכל בשביל זה. אני מאמינה כי לחיות זו בחירה ואני כל בוקר בוחרת לחיות ולכן אני מנסה מאוד קשה למצוא סיבות לבחירה הזו. הבנתי לפני המון זמן שלפעמים למות כואב פחות. החיים יכולים להרגיש כמו בור ללא תחתית כמו הדבר הכי קשה בעולם. את לא חייבת להאמין לי, אבל זה שלך ולא שלי. אני מאמינה כי רגשות הם דבר מורכב, ושהחתול יכול להיות גם חיי וגם מת, ואני יכולה גם לראות בו את הדברים הטובים ובעיקר לרצות בשבילו את הטוב ביותר בשבילו, אבל גם לכאוב בשבילי, וזה כאב לי, וזה כואב לי, והיו שם דברים קשים, שמשאירים צלקת שלא היה אף אחד שיהיה שם בשבילי, אף אחד. בְּמָטוּתָא, נסי לחשוב איך זה להתמודד עם דברים קשים לגמרי לבד ואז אולי תוכלי להבין אותי כי אני כותבת פה כן כדי לפרוק. אני נלחמת כל יום מחדש בזה שהוא הבית שלי והידיעה שנפרדו דריכנו, אני לא מבקשת ממנו אהבה, אני לא מבקשת ממנו נחמה, אני לא מבקשת ממנו תושמת לב.

הערה הראשונה הייתה מעליבה ממש. אני לא מבקשת מאף אחד לשפוט אף אחד. אני לא הדיין ולא התליין ולעולם לא רציתי לפגוע בו. לעולם. בחיים גם לא אעשה משהו לפגוע בו, הוא המשפחה שלי וגם כשאני כואבת ושקשה לי ושרע לי, ורע לי, לא אעשה משהו שמצריך ארכעה משפטית. המציאות מורכבות החיים מורכביים והמערכת יחסים הזו הייתה מורכבת. אין נבל ואין גיבור ולא האלוהים ולא השטן היו שם. אני הראשונה להבין את המורכבות הזו ואני גם זו שמתמודדת איתה, לכן היה לי קשה לקרוא אותה.

תחת אש - שום כוונה להעליב, מתחייבת.

נשמע שהוא לא המשפחה שלך כבר הרבה זמן, את לא רואה בו שום טוב ולא מחפשת להחמיא לו ואת עסוקה בלהשוות את עצמך ואת הישגייך אליו ממקום של שברון לב על כך שהמשיך הלאה.

"סיימתי עם 82 והוא מצטיין" - זו הדוגמא שמשקפת את ההבנה שלי מהטקסט ואת הסיבה להיערות שכתבתי.

אני שמחה עבורך שזה לא עבד איתו וממרום גילי ונסיוני, בטוחה שתסתדרי ושתביני בדיעבד כמה זמן וכוח שמבוזבז לשווא את מוציאה כדי לנסות ולדבר איתו דרך הפוסטים האלה.

מאחלת לך בריאות, שמחה זוגיות טובה שמגיעה לך, שתגיע מהר.

את מדהימה ובגלל זה אני לא דואגת לך

חג שמח








אני מלאת כבוד והערכה לכאב שחווית ועודך חווה ושותפה פעילה בעצמי לחלק מהחוויות ששיתפת, למיטב הבנתי.



"

MaBaker - תודה רבה, המילים החמות מחממות את הלב ולא מובנות מאליהן, אני מאחלת אותו הדבר לעצמיף הלוואי ויום אחד אהיה בטוחה בזה בעצמי. אני מעריכה מאוד את המשפט האחרון, פעם אמרתי לחבר שקשה לי עם נשים שלא חוו כאב ועם זאת, אני מצטערת שאת שותפה לו ומקווה שכל יום הוא יקטן עוד קצת.
אני לא מסכימה עם האמירה שהוא לא המשפחה שלי, זה שאני מנצלת את המילים פה כדי לתמתלל רגשות בגוון מסוים לא בא על חשבון הטוב שאני מוכירה בו. אולי גם המודל שלי למשפחה הוא לא הנורמלי, אבל לתפסיתי החכמה במשפחה זה לאהוב מישהו גם כשהוא מכאיב לך ולב דווקא אוהב אותך בחזרה, זה לדעת שקיים מורכבות וקושי ולא לאהוב פחות אפילו לרגע. בנוגע לחלק השני של המשפט, כן, אני מקנאה. ואני עוד לא ממש בטוחה מול עצמי מה אני מרגישה אבל נדמה לי שהשברון לב הוא לא על זה שהמשיך הלאה, אלא על זה שהוא השאיר אותי לבד, זה שהוא המשיך הלאה זה בכלל לא שיברון לב, זו קנאה.

כנראה שלא הצלחתי בתגובה הקודמת לשכנע אותך במניעים שלי, האנרגיה והכח שאני מבזבזת זה כדי להתמודד ולעבור הלאה, אבל זה בסדר, ואני חושבת שכל אחת מגיעה מהמקום שלה שהוא כנה ואמיתי ואני חיה עם זה בשלום כי זה מגיע ממקום בונה וחיובי וכל מרחב האפשוריות יכול לקרות.

שיהיה חג שמח ואני באמת מעריכה את הזמן, המילים החמות וההשקעה ומאחלת לך את מה שאת חפצה בו.

MaBaker - אגב, אני לא חושבת שהרגש שכתוב פה הוא יפה או בריא או טוב או תורם, אבל הוא רגש, ואין בו היגיון וכאמור, אני חיה בשלום עם זה שיש לי גם רגשות חיוביים כלפיו וגם שליליים ואני לא חושבת שזה משחק סכום אפס, הם לא מבטלים אחד את השני ולא מנוגדים. אני חיה איתם ביחד, פשוט עם החיובי יותר קל להתמודד, אין לי צוורך להוציא אותו ממני.