לפני 8 חודשים. יום רביעי, 18 ביוני 2025 בשעה 12:13
עמית ישב בסלון, ידו נגעה בעדינות באיבר שלו, כשעליו הכלוב הקטן — סמל של החלטה שהיא בחרה בה מתוך אהבה והבנה. התחושה הייתה מוזרה, אבל לא כואבת; היא מזכירה לו כל פעם מחדש את המקום שהוא תפס בחייה של נטע, והאמון שהיה ביניהם.
נטע נכנסה, מבטה פגש את מבטו, היא ישבה לידו, ליטפה את יריכו באיטיות. הוא הגיב למגע.
התחברו בדיוק בנקודה הזו - כשהגוף מתמסר, והלב פתוח.
"אתה בסדר?"
הידיים שלה חקרו את עורו באיטיות, נגעו בכלוב, לא כמכשול, אלא כסימן למערכת יחסים מיוחדת שבנו יחד — מערכת שמבוססת על אמון, פתיחות ואהבה.
עמית הניח את ראשו על כתפה, והם נשארו כך זמן רב, שותקים, מתמזגים בשקט.
באותו רגע הם לא היו מוגבלים או כבולים. הם פשוט היו יחד, באותו מקום של קבלה ושל אהבה.