שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

abra kadabra

זה שלי.
לא להתערב.

זו לא בהכרח אני, לא להתלהב
לפני 4 שנים. 15 במאי 2020 בשעה 18:03

אש, שריפה, בלי תחתונים אך במדורה.

ריח עשן הוא המספק ביותר, כמעט כמו צמחים. 

אבן מפה ואבן משם, היא מנצנצת היא מחזקת וההיא שומרת. היכן שאר הנשים שלי? יש כלכך הרבה מקום במעגל. 

שלושתינו לשות גוף של אחד, ללא קנאה, כי בין אחיות יש רק אהבה. 

זה כמעט ונכון, השיניים שלי יצאו שוב ושוב, והן הבינו זאת, כיאה לשותפות. אני החזקה, אתן בתחתית. אני המיועדת, אתן החטיף. אני המיוחדת, אתן הטפלות. להבי שיני וגערות גרוני יצאו שוב ושוב. ציפורני נשלפו ושרירי התקשו. חושי התחדדו ואישוני עיני גדלו. להבה ולא פרחים, כעס ולא אחדות. 

הנמר הוא שלי, כך היא זכותי. האש בזכותי, כי אני היא אני. המנגינה מנגנת וזו לא אני. איזה כאב, איך זה יכול להיות? 

השנייה והשלישית, הראשונה והשנייה, יותר כיף להנות ולא לכעוס. 

אשאש מדורה, אין תחתונים ויש יותר מבחורה. 

החזה שלה כזה יפה, לבן ונפלא. השיער שלה כלכך נעים, והמנגינה שלה הרבה יותר נעימה. אני כזו לוחמת תקיפה, והיא כזו חביבה. 

מי לימד אותנו להלחם אחת בשנייה? איזו טעות דפוקה. צריך לרסט את כל המחשבות כי תינוקות שנולדים כרגע לא לומדים לחיות, הם לומדים שקרי אשליות, ולכי תתקני את זה אחר כך, איזו עבודה מיותרת וקשה. 

 

אש אש מדורה, אני כתומה ואת צהובה. אחותי היפה, יש גבר אחד, ואין להתחרות, זה נגד הנורמות. כששלושתינו ביחד, אנחנו מכל אחד יותר טובות. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י