אופסי, הירח שוב מלא.
השמיים כחולים והנה היא שם מעל המים. פושטת שמלה מיוחדת. עירומה הולכת מעל האבנים. הירח מלא, עוד רגע האו, השאגה. זו לא שאגה, זו יותר קריאה, לזן המשלים. או אולי הזין המתאים.
כמה קעקועים, ורגליים יחפות. שיער הרבה ומחשבות עוד יותר. עיניים מזוגגות, מדברת אל חיות. כיף כאן, הרי משחקים ללא סוף. פשוט, יותר מידי חוקים ואני לא יודעת של מי הם הנכונים.
אוהבת את ה״רמאים״, אלו שהשוטרים לא אוהבים. הם למדו, ואחריהם מנסה גם אני, ויודעים, כל מה שכתוב מאחורי הקופסא הוא שטות מוחלט. המשחק האמיתי בכלל לא מצויין, זו רק שטיפת מח. אני מבינה זאת כל ירח מלא, בלית ברירה. כי הזאבה היא מחוץ לחוקים ונחשבת לקלפים המסוכנים. ואני האמנתי, כי ככה רשום ולמה שישקרו. כותבי קופסא, אתם לא מעניינים. הלבנה מלאה והיא מספרת לי איך משחקים.
וכשאני קמה מדמותי, ולובשת מהר את שמלתי, אני מנסה להזכר בכתב האל, אבל שוב ושוב אותי החוקים אוכפים. מפעם לפעם הם יותר משעממים, ואני צריכה להצליח למצוא עיסוקים נבונים.
כמה זמן חיה זאבה? כמו בת אדם? או כמו חיה פשוטה?