אני לא יודעת מה זה חינוך.
חינוך זו משמעת? כי אם כן, כזה אני לא רוצה. לא רוצה להיות ממושמעת, רוצה לכבד. ואני, ילדה כזו טובה, כבר אדע איך לכבד בצורה הכי טובה.
היה שלב שפספסתי, שהוא מאוד חשוב לגדילה כאדם. חינוך - בצורת דרך חיים. והוא מאוד חסר לי, כי אני גרה בעולם שיש בו חיים. ולחיים האלו חוקים.
נהלים מוכרים, נפילות מוכרות אך לא משמעותיות, איך לגדול בצורה טבעית
זה נושא שאני רוצה לעבוד עליו, שהייתי צריכה לעבור עליו, אבל זה התפספס ולבד תפסתי את זה בצורה שגויה, שגויה לפחות לשלב חיים של עכשיו. צריכה לסדר לעצמי את הגישה. לעדכן גרסה.
...
בבסיס האדם, הוא אוהב את החיים. בבסיס האדם, הוא מעריך את מה שיש לו. ככה אני מקווה.
כל אחד שירגיש שהוא רגע לפני מוות פתאומי יקווה לראות את חייו כמו שהם היו כשתתחלף התמונה.
הרגע הזה של התאונה, מאית השנייה הזו שאתה קולט מה עלול לקרות.
מחלה.
איום לחיים.
כל מצב קיצוני, שיכול לגמור לך את החיים, או לשנות אותם לחלוטין. יגרום לך להבין שבעצם, אתה מאוד מרוצה ממה שקורה, ומתבכיין.. כי.. זה נהוג?
כי זה נדבק בנו מפחדים שמובנים באדם כבר דורות וגלגולים?
יש חוסר בכל העולם, זה לא אומר שהוא קורס. זה בסך הכל מה שזה. אולי הבהלה גורמת לקריסה גדולה יותר מאשר המציאות עצמה.
*חוסר = חוסר אהבה עצמית או חיצונית, חוסר כסף, חוסר השכלה, חוסר סיפוק.
מעניין מתי מסקנות מחלחלות למציאות. מה קורה כשהן הופכות ממילים נעימות, לתגובות אמיתיות
אני אוהבת תהיות
