אם זכור לי נכון,
פעמיים הזכרתי את אלוהים כשניסיתי לשלוף תירוצים למה אני עושה כאן באמצע החיים. בתולה,ונילית, קיפצצה לביצה ולא הבינה למה הנעל הלבנה הופכת לדביקה.
למה אני פה, למה אני פה.. למה את פה, למה את פה?
אוף, די כבר עם השאלה הזו. מה זה משנה! אני בעצמי לא יודעת, לא הבנתם?
עומק, תחפשי עומק. טוב, אז עומק העומקים, יאללה. אני כאן כדי ללמוד לשמור אמון לאלוהים.
What?
לא מצאת סיבה קצת יותר סקסית?
אבל כן. גם מלמידה ללמידה אני קולטת כמה זה משתלב נפלא.
מה היא כניעות, מה היא ביטחון ומה היא ציות עיוור (עדיין לא שם בשני המובנים, אבל מתחילה לראות את התמונה הכוללת שמבעד להרים)
אז דום יכול לתת לי לטיפה. או עונג מיני, בעזרת השם. גם חיוך זה נעים.
אלוהים, יכול ללטף רק דרך הרוח הנעימה ואולי בכלל לא אתן לו את הקרדיט, אבל אאשים אותו במידה והרוח הזו תכניס לי חתיכת עלה לעין.
בפיזי? רק תחושה נעימה שמגיעה מבפנים וגם כאן הקרדיט לא אליו.
אין את ההפרדה.
אבל, השלב הזה, שהוא קל יותר - לציית לאדם. שיש לו חושים כמו שלי ומתקשר איתי איתם. שאני יכולה להתווכח!! ואז להבין שטעיתי.
הרבה יותר פשוט מלציית לרוח/אנרגיה/אוויר/הדבר הזה.
זה עוזר לי לשחרר לאלוהים. כרצונך God.
Do me as you please
והאמת, אני מבסוטה.
חשבתי שהכל כאן אצלי יהיה הרבה יותר שטחי. אלוהים ואמונה עיוורת תשאר מחוץ לדלת, ואלבש אותה בחזרה רק עם התחתונים. בתקווה שלא תתקע בה אנרגיה רעה.
אז תודה. בנתיים אני מרוצה.
*אלוהים - כל מה שמעבר למחשבה ולתודעה. השם לא חשוב.
***ואולי, אני בכלל טועה.
וזה הרבה יותר פשוט
אני כאן זה כי זה מרטיב לי את התחתון- ובחורה שנזכרת איך מרגישה מיניות, פשוט מטבעה יותר שמחה