הגיע שפן חדש לשכונה
הוא היה מתחת למדרגות, פחד. השכנה סיפרה לי עליו.
הבאתי לו שני גזרים והוא היה כזה מתוק.
יש לי ארנבת רחוב. היא היפה בתבל וכל פעם שאני רואה אותה אני מאושרת.
הרבה זמן לא ראיתי אותה. ושלשום חזרתי הביתה בלילה והיה גן חיות.
הארנב החדש, שכשהוא עמד מסתבר שהוא בכלל שפן אפור חום ענקי ולא ממש חינני, הסתובב שם. חתולה באה לרחרח והארנבת היפה שלי ישבה שם רועדת. הסתכלתי על הסיטואציה, הוא כירסם לו עלים. אף אחד לא רב עם אף אחד, ואולי בכלל זה המתוקה שלי כלכך פחדה. זהו, כבר נוח לו.
עצרתי את עצמי מלזרוק עליו אבן, השחצן הזה. הוא גם בכלל לא יפה כמו שחשבתי שהוא. אבל הזכרתי לעצמי שלטבע לא מתערבים. ואם הוא רוצה לנסות לתפוס את הטריטוריה של הנסיכה היפה שלי, היא צריכה להגיב. ואם הוא חזק יותר, שלו. ככה זה בטבע ואסור לי להתערב.זו השפה שלהם, לא שלי.
למרות שאם הייתי רואה אותו מרביץ לה, הייתי נכנסת בו.
ואתמול חזרתי שוב הביתה, השפן היה בתוך כלוב מתחת למדרגות. השכנה שולחת אותו לאיזו חווה. שיחייה חיים מלאי ביטחון ולא יחסר לו כלום. בסדר, הכוונה טובה.
אבל למה להשאיר אותו בכלוב כל הלילה? כזה כלוב קטן והוא שפן גדול ומכוער. מסכן. לא ידעתי מה לעשות, ידעתי שלשחרר אותו יהיה ילדותי ודי טיפשי. רק כי לא בא לי לראות אותו כלוא ככה. אבל אני לא יודעת מה גרם להם לשים אותו בכלוב לילה לפני, והכוונה אמורה להיות טובה. הוא לא היה נראה מבוהל מידי, אז התפשרתי על לפתוח לו את התופסן בצד של הכלוב, ואם יהיה לו חשוב הוא יצליח לצאת.
הוא עזב.
והלילה הארנבת אריה שלי, היפה שלי. שוכבת לה שם באמצע. מחזירה לעצמה את הטריטוריה, אחרי שהבינה שכנראה הזניחה אותה. ממש לא רועדת וכזו יפה.
היום היא נראת כמו ארנב חכם כזה. ארנב אריה. יש לה רעמה מושלמת מהחזה והלאה
ואני כלכך אוהבת אותה, הלוואי שיום אחד אצליח ללטף אותה.
ולגלות כבר אם היא בן או בת
