התעוררתי בשמלה תכלת. בין ענן לשמיים.
נתפס לי קצת הצוואר, כי נרדמתי על הרצפה ובזמן שמנקה קורי לילה מהעיניים, שמה לב לדמות חדשה. בערך בגילי, רזה יותר, אבל פחות חטובה. בלונדינית. בהירה. גם בשמלה כמו שלי, נראת כמו דרדסית. רק חסר הכובע הלבן. היא יפה, מאוד. ונראית עדינה. לא כמו אחת שתישן על הרצפה.
זחלתי אליה. משום מה, בחדר הזה, זו דרך התניידות האהובה עלי. ידעתי שהאינסטינקט שלי הוא לקנא ולהרגיש לא מיוחדת או מתחרה. ומשהו בראש שלי אמר, את לא את הרי. את דמות נקייה וחדשה, ומתחשק לי לאהוב את הדרדסית היפה ולראות בה חברה.
דרדסית הסתכלה עלי ואני עליה. חשבתי לעצמי איזה שילוב יפה אנחנו ביחד. השיער שלה בלונדיני-צהוב טבעי, אבל שמושקע במספרה. חלק בצורה טבעית עד אמצע הגב. השיער שלי לא ראה ספר כמו שצריך מאז הצבא, פרוע ומלא, בין חלק לגלי, בצבע כהה שמגיע עד לתחילת הישבן.
העור שלה כזה בהיר ובתולי, כמו של תינוק. לי יש כפות רגליים מחוספסות מהליכות ברחוב, סימנים כחולים מהעמוד וכמה צלקות ושריטות. אין לה שום קעקוע, לפחות לא משהו שהשמלה לא מכסה, ואני מעותרת בפרחים ועוד כמה סימנים.
העיניים שלה קטנות, בצבע תכלת, עם ריסים כמעט בלתי נראות. שלי גדולות, בצבע חום, עם ריסים מאוד ארוכות.
יש לה סומק טבעי בלחיים, שעכשיו קצת חיוורות וכפות ידיים כאלו עדינות, שכל טבעת גדולה עליהן. לי יש שיזוף ונמשים מהשמש וכפות ידיים די גסות עם יבלות קשיחות מהאימונים וציפורניים לא מסודרות.
הגוף שלה נערי ויפה, רזה. ללא קימורים גדולים וחזה שופע בצורה שנראת טבעית. מאוד מתחשק לי לגעת בו, לראות אם הוא נעים וכזה פלאפי. הגוף שלי קצת יותר בוגר, עם קימורים מודגשים וחזה קטן מוצק ועומד, כמו הישבן.
לה יש שפתיים משורטטות ועדינות, שלי בשרניות ומתגרות. לה יש עיניים עדינות של מלאך, המבט שלי משתנה בין תמימות לזימה. היא נקייה ולבנה, אני שחומה ותמיד מצולקת ומסומנת. אין ספק, דרדסית היא הנסיכה. ואני כאן להיות השובבה. אין לי עם זה בעיה.
אני מרגישה קצת חזקה ממנה, אולי כי גם פיסית ואולי כי היא נראת כזו שבירה. שכחתי שלפני רגע ישנתי על הרצפה וחיכיתי לאיזו התחלה. מתחשק לי להפשיט אותה, ולגעת בה. לגלות אם מתחת לבגדים, באיברים האינטימיים, כמה אנחנו שונות. איך הגניחות של דרדסית נשמעות, האם האנחות שלה עדינות כמו המראה, או שבעצם היא חיה רעה?
אבל אני לא יודעת מה היא עושה כאן ואם דרדסית היא שלי, או רק איתי. ואני מסתפקת בלהסתכל עליה מקרוב קרוב, כמו שכלב מריח תינוק בפעם הראשונה. אני מלטפת לה את השיער בעדינות, ידעתי שהוא נעים. כמו משי, וממש בלי קשרים. היא מרכינה את המבט. בכללי, המבט שלה לא אומר הרבה. היא לא נראת מופתעת או כאילו מופעלת על ידי רגש כלשהו, היא פשוט שם. כמו בובה וזה קצת משעמם. בא לי להציק לה כדי לראות אם תהיה תגובה.
אני יודעת שהגוף שלה לא שייך לי, בטוח לא לפני שיראו לי שכן. אז מהשיער סתם מניחה אצבע על אמצע הזרוע שלה. כמו שלוחצים על מדוזה שיצאה מהים ונמצאת על החוף, שרוצים לראות איך היא מרגישה. היא לא מגיבה. אני מלטפת לה את הפנים, גם הן נעימות. אני מתקרבת אליה קרוב, קרוב. הכי קרוב שאפשר לפני נגיעה. הפה שלי מרגיש את הזרמים של הפה שלה. אני מיישרת אליה מבט, מסמנת לה עם העיניים שמחכה לאיזו תגובה. כלום. דרדסית משעממת, היא כמו בובה. ובובה שלא שייכת לי משעממת, כי אסור לי לשחק איתה.
אז אני חוזרת לפינה שישנתי בה, מפסקת רגליים כדי להראות לדרדסית איך שלי נראה. היא לא מחזירה לי, זה משעשע אותי וקצת מעצבן. אני מחליטה לאונן בצורה שקטה, מגיעה בקלות מפתיעה לאורגזמה יחסית חזקה. וחוזרת לישון לי בפינה בתחושה נעימה, ומקווה שלא עשיתי שום דבר רע שיגרום לי להיות פחות אהובה, כי עדיין לא הבנתי מה הדרישות של הגברים בחליפה.
