השאירו אותי להתחנן.
אני על הבטן, הרצפה קרה ואני עירומה. אם מחר אהיה חולה אף אחד מהם לא יבוא לטפל בי, אבל לזה אני מוכנה. רק שמישהו יבוא לגעת בי. לעלות לי את חום הגוף, כי נהיה לי קר.
הייתי כלכך מגורה. ואז הוא יצא מהחדר ונשארתי על הרצפה. עם קרסוליים קשורות אחת לשנייה ומפשעה לא מספיק גמישה, מחר אני הולכת להיות גם תפוסה. שיבואו לשחרר אותי. ולא מהחבלים, אלא מהתחושה בגוף.
תוך כדי, הרגשתי איך אני מתנפחת. איך החור גדל ומבקש תשומת לב. מלאות. איך הרטיבות הופכת לדביקה. כל הגוף רוצה מגע. ואז הוא יצא, ואני נשארת מתוסכלת על הרצפה הקרה.
הדלת נפתחת. יש. בשנייה התחושה חזרה ואפילו בצורה יותר גדולה. אני נפוחה. רטובה. פתוחה. צמאה. על סף תחינה. בבקשה, תשחרר אותי מגופי.
השפיץ של הנעל שלו עובר על הפות שלי. כבר התרגלתי לכלים סינטטיים כאלו או אחרים שמטיילים על גופי. אני מחכה כבר לתחושת העור על העור. ולא של החגורה. השפיץ מגיע לכיוון החור של הישבן. אני מתכווצת, אבל נושמת כדי להשאר רפויה. שותה כל טיפה שנוגעת בי.
חם לי חם בכל הגוף. הזרמים ממלאים את כולי. אני אתפוצץ עוד רגע וזה כבר לא יהיה בשליטתי. אני צריכה אותו. עלי. בתוכי. מתחתי. מעלי. לרכב. להסתובב. להתכופף. לשתוק. לצעוק. להתחנן. לבקש. להוקיר. מגע. אורגזמה. איחוד. ניתוק מהגוף. עינוג. כאב. הכל. אשתה. רק תתן.
חודש אני מקבלת רק טעימות, רק ליטופים. אני על הרצפה ורוצה לרדת הכי נמוך כדי שיעלו אותי בחזרה.
כמו שאני, הוא מרים אותי ומסובב שאהיה על הגב. נשארת מפוסקת בצורה לא נוחה. כל האזור שהיה דבוק לרצפה מאוורר ואני מרגישה שמטפטפת כבר לתוך הישבן
הוא שוב יוצא ואני נשארת אבודה. דופקת את הראש ברצפה.
מתפללת כבר לפורקן.
להתפרצות של הר הגעש. להתפוצצות הסכר בנהר. להתפרקות המחסומים וכל העיכובים.
שחרור יקר. אני מחכה.
על הרצפה. באוויר, בים או ביבשה.
