לא מתחשק לי לספר היום סיפורים. היום בא לי להתחיל להקיא מסקנות.
ולספר שיש לי חלום, פנטזיה שלעולם כנראה לא תמומש. להסתובב עם סוס. בצבע לבן-אופוויט. עם זנב ופוני בתבע אפור בהיר.
סוס חזק כזה, שבנוי טוב. אני עדיין לא יודעת איך אקרא לו, אבל אני אשמור עליו והוא ישמור עלי. ויהיה לצידי כל הזמן. ללימודים אסע עם הסוס שלי, לים או לעבודה.
אחזור איתו שיכורה ממשמרת וגם אטוס איתו כשמאחרת לשיעור או למבחן.
כולם יכירו את הילדה עם הסוס. אני יאהב אותו כלכך ולאף אחד יהיה אסור לגעת בו. הוא רק שלי. אולי רק עם אישור.
כשהייתי עם גלשן, גוררת אותו מהרצועה במים, הייתי אומרת לו "בוא", עם חיוך ומושכת אותו אלי. כאילו הוא הסוס שלי.
ואז נותנת לו מכה קטנה במים ושלאק, מטפסת על הסוס הלא לבן, לא פרוותי ולא חי הדמיוני שלי.
"בואי, יפה של אבא"
את המשפט היפה הזה שמעתי היום מאבא של הים שלי. חזרתי לשם אחרי המבחן והוא אמר לי לבוא איתו לסיבוב דאווין בחוף.
יש! מתה על דאווין
"רק שנייה, אני מחליפה את המכנס לבגד ים ומגיעה"
הוא חיכה לי על החול וכשרצתי אליו שמחה, אמר לי את המשפט שגרם לי לחייך.
כפרה עליו. כמו אריה הוא מסתובב בחוף. עם השרירים בחזה. הכל זקוף ובא לעשות דאווין. בעיקר כשאני על ידו. ואני, מתה על זה. תתגאה בי.
תוך כדי הוא תמיד מלמל לי מסקנות על החיים שגורמות לי לחייך. היום מה שתפס אותי היה כשהוא אמר כשאנשים טיפשים והוא גילה שיכול לשחק להם בקופסה. ואו, איזו עוצמה.
כשעברנו בחזור דרך הסוכה והוא הכיר לי את המציל שאני לא כלכך מכירה, המציל אמר לו "שוודיות, גרמניות. היא הכי יפה. וכזו חזקה. אני זוכר אותך משנה שעברה, איזה גל ענק העיף אותך בחוזקה מהחסקה בהילטון. זו את, נכון?"
"מאיפה לי. אבל כנראה שעפתי מחסקה בחוזקה כן. אני נופלת מהכל כמעט. גם מהסוס שלי נפלתי מקודם, הנה תראה את המכה. וזה בטח היה לפני שלמדתי להיכנס לים עם גופיה במצבים כאלה, אז אולי גם ראית לי את הפטמה"
טוב, לא אמרתי את זה בדיוק ככה.
"אז מה מתחשק לך עכשיו? לנוח, קפה, בירה?" הוא אף פעם לא שואל את זה, כי יודע ורוצה שאסתדר לבד. אבל היום רצה להיפרד ממני בצורה יפה אז פינק וגרם לי להרגיש סופר אהובה
"האמת שמתחשק לי למים"
לא רציתי לבד. יש גם מלא מדוזות. ואיכשהו הוא הבין. העביר את הנייד והסיגריות למישהו ונכנס איתי יד ביד.
ואמר לי שגם אם אעקץ, לא אמות מזה ולא נורא.
ברור שנעקצתי, וכשקפצתי והתחלתי להשתגע במים, הוא צחק צחוק גדול בתגובה.
ואני הייתי שמחה. אני אוהבת שדמות שאני סומכת עליה צוחקת כשאני לחוצה. זה עושה לי הרגשה טובה.
אז אני לא בתולת עקיצת מדוזות יותר. נשאר רק להיעקץ מדבורה.
אבל אני לא נמשכת אליו. ולא אל שאר ארבעת האבות בערך שחוויתי לי במהלך השנתיים האחרונות.
אז אני לא יודעת עדיין למה בדיוק נמשכת. ומה מדליק לי את הדגדגן. ואת הנקודות העמוקות. מה מנפח ומה מרטיט.
משהו בי התבגר. חצי לצערי וחצי לשמחתי. ופתאום בכלל לא מתחשקת לי שמירה. ולהיות קטנה.
אלא מתחשק לי לעוף על החיים ולהנות מהזמנים.
אתמול ישבתי עם חברה, שגדולה ממני בחמש שנים בדיוק. והיא אמרה לי להתחיל להזדיין ולעשות שטויות. נותנת לי שנתיים לחוות.
והסכמתי איתה. אבל היא דיברה על מסיבות וסמים וכאלה.
ואני רוצה מלא מלא חוויות מדהימות אבל שונות.
שיפתחו אותי מינית ותודעתית. שיוציאו אותי מהמסגרת שהורגלתי אליה בכל המובנים. שיהפכו לי את ההיגיון, אבל בצורה תומכת כדי שלא אשאר תלושה.
צמחה לי פיטריה באחד העציצים. בעציץ החזק עם הפרחים הסגולים שלא יוצאים. שהבטחתי שאנשק ואלטף כל יום ולא עשיתי את זה.
וצמחה בו עכשיו פטריה קטנה מושלמת ולבנה. והתרגשתי ונישקתי אותו בלי סוף, על גבול המצצתי ואמרתי לו תודה וסליחה.
זו פעם שנייה שצומחת לי פטריה הזויה באחד האדמות. פעם שעברה הייתה לפני שנתיים, חזרתי מהצפון והיא פשוט הייתה שם בעציץ על השולחן. שתי פטריות סגולות גדולות שקופות כאלו. חשבתי שאולי אני עדיין בהזיה מהמסיבה שהייתי בה, למרות שההשפעה בכלל לא הייתה חזקה.
הלכתי לישון בלי לגעת בה ואמרתי נראה בבוקר. בבוקר היא הייתה. ונגעתי בה וצילמתי אותה והתגאתי בה. היא שרדה יומיים ואז מתה ואז חזרה ואז מתה.
ואז החלטתי שהיקום מסמן לי שאני צריכה להתנסות בפטריות הזיה.
ואני רוצה לשיר. זהו החלטתי. להנאתי.
אז לקחתי את הגיטרה, נזכרתי שאני אוהבת את הצליל שיוצר השילוב של G-D-EM ושזה מעבר שתמיד ישאר חלק והוצאתי קולות. חזקים. ואהבתי. ואני אוהבת את התחושה.
היא כאן על ידי ואחזור אליה אחרי שאחליט אם יש לפוסט הזה פואנטה, כי כתוב כאן כלכך הרבה כלום שלי בעצמי בכלל אין כוח לקרוא הכל מהתחלה כדי להבין על מה דיברתי
ואולי זה בדיוק הזין שמתחשק לי לזרוק.
אז על הזין אני פשוט לוחצת בלי לקרוא
