הרכב עצר בחריקה רועשת.
מחניק בחוץ ועכשיו מעט האוויר שנכנס עם הרוח של הנסיעה פסק.
חם. רוצה מקלחת. מריחה כמו אחת מהשכונה וחולמת על טיפול פנים אחרי מקלחת חמה. מתגעגעת לזריצה, הקוסמטיקאית השמנה שאף פעם לא נראת מרוצה ופעם אחת אכלה ערמה לא הגיונית של אורז עם טיפ של בצל מטוגן. היא גם רעבה.
פרצופים זרים, של אנשים במדים עם שפם מעל השפה. כאילו נכנסה לתוך תמונה של סבא שלה מלפני 60 שנה.
״למה לא מתקדמים?״ שואלת במתיקות. מבליטה מעט את החזה. אולי שוחד כספי לא עזר, אבל מעט נשיות חיננית תעשה את העבודה שנמשיך קצת יותר מהר.
את נותנת שירות?
״אה?״
את נשואה? נשאלה בתגובה, שמה לב למבטים הבוחנים. היא ללא חזייה. הורידה אותי לפני כמה שעות, כמה שפחות שכבות כמה שפחות חם.
שיירה של מכוניות.
החיילים במדים מסתובבים עם נשק ארוך וחלקם עם מוט ברזל עבה ומיושן. ארוך. באורך מטר בערך. מכה גדולה שלו יכולה לקפל בן אדם.
יש עוד ארבע וחצי שעות עד שנתחיל להתקדם הנהג אומר.
היא שתתה שלוק מקולה מקולקלת והטעם בפה לא מלבב.
איזו זוהמה. כוסאמק. לפני כמה שעות הייתה נקייה.
נו בסדר, לחיי החוויה.
חם. לח. מקלחת. מים. סבון.
השירותים האחרונים שביקרה בהם היו מסריחים לחלוטין. נכנסה לגברים כי זה התא היחידי שהיה. בחוץ היה אמור להיות אדם שגובה כסף על השתנה, כאילו מי ישמע. והוא היה עסוק בלישון על הרצפה.
נכנסה עם החולצה מכסה את האף, כאילו היא תגן מפני כל החיידקים. אקונומיקה. ניקיון. ריח טוב. מייחלת.
טעם מגעיל בפה מהקולה המקולקלת.
תוך ארוך של רכבים לפניהם.
החייל המעצבן ששאל לסטטוס שלה, הפך לנחמד.
מסתבר שכולם שם יודעים איך לערבב קלפים.
יש בוטקה בודד עם מוכר חביב, שעובד קשה ואין לדעת מתי ישן לאחרונה.
שמה קנתה את הקולה המקולקלת, לפני הקולה שילמה של משקה גויאבה שמגיע ארוז עם קש, אבל התוקף שלו היה לפני ארבע שנים. אז החליפה לקולה ולא מצאה את תאריך התפוגה.
חם. לח. מקלחת. סבון. ליפה. לשפשף. חזק. לכלכוך.
טעם מגעיל בפה של קולה מקולקלת.
חזרה לאוטו החם. כלום לא קורה.
אין עייפות.
מרגישה רחוקה.
ונו טוב, לחיי החוויה
וצלילי המשרוקית המיושנת של החיילים במדים שנראים כאילו מתמונה של סבא מלפני 60 שנה.
--
שמש. סוף סוף שמש.
שמש.
קרני שמש.
אור.
חום.
ויטמין די.
שמש.
לעיניים.
והרים. הרים של ירוק. הרים על גבי הרים של עצים.
תודה לאל. בעצם, הנסיעה הזו ממש לא הייתה קשוחה.
.
דפקתי לבעלים שאצלו ישנה על הדלת.
חתולה מיוחמת ומלאה באבק שצריכה אהבה.
זכרתי. העיניים שלו היו ירוקות ונעימות והחיוך שליו.
נכנסתי. החיוך והעיניים שם, אבל משהו בתחושה חסר.
כשהוא הפשיט אותי הראש התחיל לכאוב, הרגשתי חלחלה.
כשהוא הוציא את הזין שלו מבעד למכנס הייתי על סף הקאה. הרגשתי חנוקה וכלואה.
מערבולת של בחילה וגוף מכווץ. הרגשתי חסרת אנרגיה. הכנסתי את עצמי לצרה ומשום מה התאבנתי ולא הצלחתי ללכת.
השכיב אותי על המיטה ונראה מרוצה. טיפש. שכח לבדוק איך נראה הפרצוף.
משום מה, משהו בגועל הזה עשה אותי רטובה, לא המון, אבל מספיק בשביל חדירה.
כיווצתי חזק. ועצמתי עיניים חזק. כאילו הולך להגיע משהו רע.
הוא בתוכי. מפמפם. מזהם אותי. מזהם כל חלק בגוף שלי. והבעיה שזה כל חלק שנמצא בתוך הגוף שלי, לשם אין לי גישה עם סבון או חומץ.
אני עדיין מרגישה שרטובה, גוף בוגד, עד כדי כך היית זקוק לקרבה, גם מהזולה?
המח זועק לעזרה. סבל. גועל. מלכלכים אותי ואי אפשר לנקות את מה שנעשה.
הוא גמר ויצא. העיניים שלו מכוערות החיוך שלו דבילי. כולו דפוק אחד גדול ויש לו ריח מוזר.
התלבשתי, התישבתי, ראש מושפל וידיים מכסות את הגוף. הוא ליטף אותי וזה הרגיש לי נעים. מנחם. וכל מה שהייתי צריכה זה ניחום.
אין לי שום ברירה, אלא להשאר טהורה לאחד שרוצה שילכלך אותי. ששומרת לו אמונים ללא סיבה ברורה.
בידיעה ופחד שהגדול כל יכול שלי, יתברר כדמות ששותה אפלה, ייקח אותי לתחתית וישאיר אותי לבד בתהום החשוכה.
אבל, אין ברירה. והגוף שלי זועק, מילל ומיבב למגע.
התהום היא בראש, והסיפוק נמצא בכל הגוף.
--
אתה מולי. הידיים שלי מונחות בעדינות על הכתפיים שלך, רפויות לחלוטין וחסרות משקל. נותנות לך רק את תחושת החום שלי אליך, ללא המשקל.
אתה מפשיט את המכנס הרפוי ממני בעדינות. אני ללא תחתונים.
איתך לעולם לא אהיה מלאת אבק.
אתה מלטף אותי במעלה הירך וחזור. יד מלאה עם אצבעות חזקות ומודגשות. אני מרגישה כל תחושה. מסתכלת עליך במבט שמתמקד רק בעכשיו, אבל בתוכו גם מחכה לעצירה.
אתה מגיע לישבן. מלטף אותו בסיבובים רחבים. אני מרגישה אותך. מסתכלת לך עמוק בעיניים בזמן שהידיים שלי הופכות לרפויות יותר עליך, מתמזגות עם הכתפיים שלך.
אתה צובט אותי ולופט לי את הישבן. זה כואב לי, אבל אתה כאן ומחבק אותי. והכאב כלכך נעים כשאתה נמצא לצידו.
צובט חזק יותר. זה כבר ממש כואב, ואין שום נעימות. אני עוצמת את העינים כבלתי נמנע למגע הכאב. מסתכלת עליך בשאלה. כי בשלב הזה מפחדת שאשאר בתחתית בודדה.
רוצה להתקרב לשפתיים שלך, להרגיש את הזרמים בכל הגוף. לקרב שפה בעדינות אל שפה. להוציא לשון בעדינות אל לשון. להרפות את הפה לחלוטין ולתת לך למצוץ, ללקק ולאסוף. הגוף שלי מצומרר, המחשבה התעופפה. אני כאילו בלא נמצא.
הידיים שלי עוברות בלי משים אל הפנים שלך. ארבעת האצבעות מחזיקות בצמוד לאוזן והאגודל מלטפת ברחבי הפס של עצם הלחי.
כל היד יורדת שורה למטה. ארבעת האצבעות מונחות על תחתית עצמות הלסת ועל הצוואר. הבוהן מלטפת את הלחי, מקווה שהעור שלה נעים כמו שלך. מלטפת ומרגישה כל תחושה בבוהן, כמו עיקצוץ ששולח זרם חזק לכל הגוף.
אני שלך. מתמסרת לכל פעולה שלך. חסרת עמדה חוץ משלך.
אתה מסתכל לי על הפות, מזהה תגובה. אני מסתכלת מעלה. אתה לימדת אותי מה זה להרגיש נוטפת. יש בריכה בפנים, הדגדגן בחוץ מסתכל מה זה, על מה כל המהומה. השפתיים פתוחות והחור מתחיל לעקצץ, לסמן שמתרחב.
אני מורידה את המבט, אוזרת אומץ להסתכל על הדמות שמביאה אותי לתחושה הזו.
לא מעוניינת בכלום מעבר למה שאתה נותן.
**בדיקת כתיבה בין מחשבות פיקטיביות לאמיתיות או מציאותיות.
מענטזת עם המילים, ומתחילה להבין מהו גודל חופש המחשבה.