לפני 5 שנים. 16 ביולי 2019 בשעה 11:53
חושך שקט.
עיוורות שעוטפת.
הכל לא נמצא ויש גוף לתחושה.
מתנשמת באיטיות.
חוש האף לא מפותח, לא מזהה דבר.
מגע נלחץ בתגובה.
מגלה שהיא בעצם קשורה.
הגוף שמטייל על שלה, כאילו בבעלותה.
המגע הזה הוא המגע שלה.
לא מעוניינת שידלק האור.
גוף חסר תנועה
עיניים ללא ראיה
אף לא מריח
עור שמרגיש מגע
איזו הרפיה
חייכה,
לא כי מצאה תשובה
אלא כי גם אם לרגע, שכחה היא מה שאלה.
מעוניינת במלוא התחושה
מהכאב אל העונג
שלא יהיה הבדל ובכל זאת שישאר מורגש
כי לכאב כוחו שלו, והעונג תמיד מוגבר כשיש השוואה.
רוצה לשחק בלהיות שפחה. עם דמות מספיק חזקה.
רוצה להיות תמיד רטובה.
ואם זה מה שמדליק, למה לי לכבות את המדורה?
פעם להכנס ישירות לתוך הלהבה, ופעם להתנחם בחום שנפלט ממנה.
להוסיף אליה עצים כשנראה והיא דועכת.
ולעשות לה את כל המקום כשהיא מתפשטת.
