אחרי תקופה ממושכת של למידה בלית ברירה
השמש חמה, זהו יום שרבי
הרוח עומדת במקום ולנשום קצת מחניק
הנה ראש הכפר מולי
עם שרביט בידו וחתיכת בד למפשעתו
עד לא מזמן הייתי שומטת את עצמי תוך רגע לרצפה, למרגלות בהונות האדם החזק בתבל
לגעת קצת בישועה, להקצין רגש, לבטא נשמה, לזעוק לעזרה.
והפעם אני עומדת, יציבה. נושמת בכבדות, ומרגישה דמעה עולה במעלה הלחי ויורדת אליה חזרה
אני אוהבת אותך ראש הכפר
אני לא אותה אחת שדפקה בדלת
המחשבות עדיין מבולבלות והעורבים עדיין צדים כשהתחושות רעות
אבל יש זקיפות בבסיס שלא היה קודם לכן
אולי זו אבולוציה
ואולי זה אתה
אשתטח למענך על החול החם, על האבנים ועל שברי העצים
ערומה
רגלי פסוקות למענך
למעני
אדע שאתה מסתכל עלי
אקווה שמתענג מגופי
וזה יספק אותי
אולי אאבד את הראש, אולי הפוקוס שוב יעלם
אבל הנצנצים יחזרו והמבט ישוב לרייר
ראש הכפר עלי צופה
בידיעתי
כי לא חציתי ממלכה
אני הולכת בצידי הדרך
בשוליים
אבל לא חוצה את הגבול הבא
מרגישה את הנשר מעל ראשי
בודק אותי
ויודע תמיד מה יהיה הצעד הבא
