לפני 4 שנים. 12 באוקטובר 2020 בשעה 1:01
כאלה שהמוח ו(כנראה) הנפש שלי לא יכולה להכיל,
אני בד"כ מתחילה בלדמיין מה הכי בא לי לאכול כרגע, נותנת לעצמי להפליג כמה שיותר רחוק וזה כולל גם מחשבות על בירה. אני כמעט יכולה להרגיש את הטעם שלה. הקצף צורב קצת בפה ואז מחליק פנימה. מרגיע.
אחר כך זה נהייה ממש פתטי.
ארץ עיר עם עצמי בראש, כאילו שלנסות למצוא עוד מדינה באות ח' (חוץ מחוף השנהב כמובן) תביא עימה את הישועה או השינה המיוחלת.
היו תקופות שניסיתי להיזכר בכל מי שאי פעם הזדיינתי איתו. זה התברר כמתיש ובעיקר הציף זיכרונות ששינה לא מגיעה בעקבותיהם.
מה נותר לי אם ככה?,
כבשים?
אז עשיתי את המתבקש והלכתי לדפוק כמה פוזות למצלמה.
הפעם מהוגנת לחלוטין. את התמונות הסוטות שמרתי במערכת, כי מי יודע מתי אזדקק להן.
מזל שעוד שלוש שעות צריך לקום. אבל מי סופר.
