הוא מזיין רק את הפה שלי עם הזין שלו. האמת שזה פחות זיון ויותר מציצה אינסופית, כי כשהוא רואה אותי הוא מיד גומר. מרגיש את קצה הלשון שלי ומרוקן את עצמו אל תוכי. אין אפילו כמה שניות ספייר.
אחר כך, הוא נותן לי למצוץ. הזין לפעמים בפה שלי אפילו שעה שלמה, וכל עוד אני מוצצת לפי הכללים שהוא אוהב, זה יכול להיות אינסופי.
את הכוס שלי הוא מזיין רק עם היד שלו. עם כולה. ויש לו יד ענקית. בכל זאת, 1.86 ביום סגריר.
וקשה לי, שהוא לא מזיין אותי עם הזין שלו. רק עם היד.
אז אני לא נרגעת עד שהוא חופר עמוק וכל היד נכנסת והוא מטייל לי באיברים הפנימיים.
אם הוא רוצה להמם אותי, הוא רק צריך טיפה להוציא את היד ואז לדחוף אותה שוב בחזרה.
זה כמו חיבוק. הרגע הזה שאני מתמלאת חזרה.
לפעמים כשנדמה לי שהוא עומד להוציא את היד אני שולחת את היד שלי באינסטינקט ומתעקשת לאחוז לו ביד לפני שיחשוב אפילו להזיז אותה משם. אני לא מוכנה. לא יכולה. צריכה שיישאר ככה.
מוכנה גם לספוג את כל הדיבורים שלו תוך כדי. את כל השאלות שלו.
למרות שאני שונאת ששואלים אותי שאלות באמצע פיסט. לפעמים זה מרגיש שאפילו מחשבה מיותרת עשויה לנטרל את המנח הכל כך מדויק הזה.
והוא יודע.
יודע שקשה לי להיכנס לריכוז ויודע עד כמה קל לי לצאת ממנו.
הוא נהנה מזה. מנסה לבחון כמה אני מסוגלת להישאר מפוקסת.
העיניים שלי עצומות והוא ישאל פתאום מה הוא לבש קודם. כלומר לפני שהסיר מעצמו את הבגדים.
אני אתאמץ להיזכר, אבל אין לזה סיכוי בכלל.
מה צבע הנעליים שלי? היו בהן שרוכים??
ואני שוב מבינה שנתפסתי על חם. שוב לא שמתי לב למה מתרחש שם, לפני.
אני מלטפת לו את היד. מקווה שזה יהיה מספיק טוב כדי שהוא לא יפסיק. לא ירפה.
לפעמים זה באמת מספיק.
ולפעמים הוא מחליט שמספיק. היד שלו כבר לא יכולה לעשות איתי יותר אהבה או מלחמה ושלום, או משהו.
הוא טוען שהריח שלי לא יורד לו אח"כ מהיד במשך ימים. אני חושבת שהוא מגזים. בקורונה כולנו שוטפים ידיים כמו שצריך אפילו הוא.
