דיברנו לפני. אחלה כימיה. אותו וייב. אותם כיווני מחשבה (בערך).
כמה ימים כאלה, של חרמנות הדדית מצטברת, כל אחד מנסה למגנט קצת את השני, לטפח ציפיות, שסביר שיקרסו לתוך עצמן ברגע האמת.
הוא אמר לי לקנות יין ספציפי. ממש לא הבנתי למה. אבל קניתי. עושה מה שאומרים לי.
בדרך הוא שאל איזה טעמים של גלידה אני אוהבת, ואני בכלל שונאת גלידה. לא מבינה את הקונספט. זה נוזלי? זה מוצק?
תנו לי פחמימה ריקה ואני מסתדרת יופי. גלידה גדולה עליי. היא גם ממש לא סקסית.
אז הוא הביא את מה שהביא והיו לו שקיות בידיים.
הוא ביקש שיהיה חשוך וזה קצת ביאס אותי. לא רוצה אותך בחושך.
"אפשר קצת אור?" והוא הסכים.
אז היה. קצת.
פתחתי לו את הדלת והוא הניח את השקיות על הרצפה.
בן רגע דחף אותי על הרצפה לברכיים (ויש לי וואחד בעיות ברכיים, אבל זה לפוסט אחר) ותקע את הזין שלו לתוך הפה שלי. ככה. פשוט.
כנראה עמד לו כל הנסיעה כי תכלס, עוד לא עשיתי כלום. רק פתחתי דלת. הוא אפילו לא ממש בחן אותי עדיין. נראה לי. רק דחף זין עמוק.
זה נמשך איזה רגע או כמה, ואז התחילו הסטירות. חזקות. ממש חזקות.
הצלחתי להתבלבל.
רגע, מה עם היין?? מזגתי לנו והכל.
שום דבר.
זה רק הזין שלו והסטירות החזקות.
מנסה להסתגל לסיטואציה, והוא מוציא את החגורה. מאיפה? אין לי שמץ. הייתה עליו? בתיק? בשקית? (הוא בכלל בא עם תיק?)
רק את ההצלפה הראשונה הרגשתי. הנחתי ידיים על הרצפה. בכל זאת, אם אין סיוע מבחוץ, כדאי שאני אדע לתמוך בעצמי אחרי הכל.
הגב מקומר והוא מצליף. זה כואב ואני לא מוציאה ציוץ. ככה אני. גרועה ממש. כשכואב לי אני מתכנסת פנימה ולא יוצא לי קול. אני רוצה שיצא אבל הוא פשוט לא יכול. זה קטע. לפעמים אני מדמיינת אותי צועקת מבפנים, אבל המחשבה שזה יצא החוצה נראית לי אדיוטית. מה אני אצעק?? אההה?? מה זה ייתן בכלל?,
אז שתקתי.
הוא חשב שזה חלש אולי והגביר קצב.
ואז פתאום משך אותי למעלה לנשיקה. יחי הדיסוננס. יש הפתעות בחיים.
הנשיקה הייתה לא גרועה, אבל גם לא מספיק טובה לטעמי. לפעמים זה בר תיקון. לפעמים זה פשוט מה שזה וזהו.
הוא גרר אותי לכיוון הספה. כולה כמה מטרים בודדים.
עכשיו הוא כבר הסתכל עליי. קלט שאני לגמרי לבושה וזה עצבן אותו (או חירמן אותו?) אז הוא טרח להפשיט אותי. טרח כי זו קצת טירחה אחרי הכל. בדכ אני עם שמלה, משום מה הפעם הייתי עם ג'ינס. הכי קשה לקלף ג'ינס, במיוחד כשמנסים לעשות את זה מהר מדי.
אז עזרתי לו, והופ. כולי ערומה.
נראה שהוא היה מרוצה, אבל עדיין לא ממש דיבר איתי. בעיקר פקודות קטנות כאלה של "לכי, רדי, שבי". ושוב הצלפות.
הדמעות יצאו ממני. הוא נבהל. גם אני קצת נבהלתי.
זה מהר מדי? חזק מדי? חודר מדי?
כל התשובות נכונות.
היין מחכה על השולחן. בכלל רציתי לשתות את כולו ואז עוד קצת כדי לא להרגיש.
"אתה גורם לי להרגיש" סופסוף יצאו לי כמה מילים.
הוא לא הבין אם זה טוב או רע. גם אני לא.
והדמעות לא מפסיקות.
" חשבתי שככה את רוצה שנתחיל. מהר. מחורמן. החלטי",
אז חשבת.
ניגבתי דמעה והלכתי להביא לעצמי את היין.
התיישבתי בפיסוק (לא סקסי בעליל) ואמרתי לו, שאם הוא רוצה גם, אז מחכה לו כוס על השולחן.
שילך להביא לעצמו.
רק שייזהר, החגורה על הרצפה ודי חשוך פה. שלא יימעד חלילה. שלא יקרה לו משהו. אחרי הכל הוא אורח ואני שומרת על האורחים שלי. אלה שנכנסים.
