כשאתה לא פנוי ואני מרגישה כמו הפרעה וכשאני מרגיזה אותך ואתה קצר וחותך וכשאתה קצת מתרחק ממני ורוצה אוויר ושקט. כשאתה לא צריך אותי
בהתחלה זה מעליב אותי נורא וזה גורם לי לרצות לברוח ממך ולהשתבלל פנימה לתוכי ואז בא לי לכעוס ולהכאיב לך גם בחזרה ואני מרגישה איך העלבון יושב לי בגרון ולאט לאט (אבל מידי מהר) הוא מחליק לי לתוך הלב ומכווץ אותו ועובר בבטן והופך אותה עד שהוא עוצר בכוס ונשאר שם ומרטיב אותו. ואותי
וזה כמו מזין את הצורך שלי בך כי פתאום הוא גדל ומתנפח עד שהוא ממלא את כולי ולא נשאר בי מקום וככל שהוא גדל יותר אני קטנה ומושפלת ונזקקת ונואשת יותר לך
ואני רוצה רק להיצמד לך לרגל ולא לעזוב גם אם תנער אותי ממך ואני רוצה ללכת אחריך לאן שאתה בשקט בשקט ובלי לתפוס מקום רק להיות שלך גם כשאתה שם רחוק ובלעדי ואני רוצה לנזול עליך על כולך ולעטוף אותך בי ולכרוך את הגוף שלי על הלב שלך ולתת לך עוד ממני עד שתתמלא בי כולך ואני רוצה להתפלש בכל הכאב שתיתן לי וללקק ממך את כל הלכלוך ולהישאר מטונפת
אבל אני רק מחכה. כולי רטובה משתוקקת ופתטית
(כי אתה תמיד יודע מה אני צריכה)
עד שתצטרך אותי שוב
