את אוהבת את ההרגשה הזו, כמעט כמו שאת אוהבת את הזין שלו בפה שלך,
כשהמילים האלו מדגדגות לך בקצה הלשון (או בקצות האצבעות) ומתחננות לצאת לאוויר העולם,
ואת מתאפקת
כי אסור ואת ילדה טובה, את לא רוצה לקבל עונש, יעיפו אותך שוב מהכיתה ותקבלי עוד שבת בבסיס, ויכעסו עלייך ובסוף תמיד תהיי עצובה ותתחרטי ותתייסרי, וזו בכלל לא את, או שזו כן את אבל לא מי שאת רוצה להיות, אז את מתאפקת עוד וסוגרת את הפה חזק חזק
ובסוף
הן תמיד חזקות ממך, מנצחות וחומקות להן החוצה
ואת באמת עצובה וכועסת על עצמך, ומתחרטת ומתייסרת ומשלמת את המחיר וזה כואב לך בפנים, ואת לא רוצה להיות כזו, אז את מבטיחה לעצמך, אבל הפעם באמת
ובכל זאת, בפעם הבאה
את עדיין מפסידה להן
למילים החצופות האלו
רק איתו
את מצליחה להתאפק
קצת יותר
נושכת את השפתיים, בולעת את המילים ואפילו מנצחת אותן לפעמים
אבל זה עדיין לא מספיק
ואת צריכה שהוא יבין
שידע
כמה הפעם את באמת באמת מנסה
בשבילו