מאז שבאת לחיים שלי,
בכל בוקר (או באמצע הלילה)
אני מתעוררת רעבה נוטפת ומשתוקקת
מחלום עליך
והחלום הוא המציאות שלי ואני בתוכו ואתה בתוכי ואני רואה אותנו מהצד או שאני מרגישה אותי מבפנים או גם וגם וגם
ובחלום אתה עושה לי כל מה שאתה רוצה ושאני רוצה וגם לא רוצה ומדמיינת ומפחדת לדמיין ומתביישת ומפנטזת וצריכה וחוששת
ואני מרגישה אותך משתמש בי עלי מאחורי בתוכי מכאיב ומסמן ומושך וצובט ומצליף ונושך ושורט וקושר ודורך וחונק ויורק ואני סופגת אותך לתוכי ומתחננת לעוד
ואני נושמת את המילים שלך שמרסקות אותי, כמו תמיד, ואתה מוריד אותי לאן שאתה רוצה, לאן שאני צריכה, למטה למטה ואז עוד למטה ואני שם ולא שם, אני קטנה קטנה עד שאני נהיית לכלום שמתחנן להיות כלום ולהישאר מתחתיך למטה, מעוך ונוזל וריק והכי מלא שיש
ואני הכי מרגישה את הצורך שבוער בי לתת אותי את כולי לך, להיות כל מה שתצטרך, מה שרצית וחלמת וביקשת וחיפשת, להיות רק כלי שאתה לש מעצב יוצר ומשתמש, להיות כלבה זונה כלום שאתה כובש ומאלף ומלמד ומעניש ומחנך, למלא אותך בי עד שלא יהיה עוד מקום, ואתה נותן לי את זה וחודר עמוק עמוק לתוכי ולא יוצא לעולם
ואז אני מתעוררת
ובכל פעם שאני מתעוררת
כואבת את החוסר שלך
נוטפת משתוקקת עם היד שלי רטובה בין הרגליים
ורק מייחלת
להיות שלך מספיק זמן (לנצח?)
בשביל
שתגשים לי (לנו) את כל החלומות