כל החיים ברחתי מכשלונות כדי שלא יכאיבו לי ויגדירו אותי ויחשפו בפני העולם ובפניי את האמת על עצמי שאני לא. לא מספיק לא טובה לא יודעת לא יכולה לא חזקה לא מבינה. פשוט לא מספיק
אז בלי כשלונות בכלל, אני הכי טובה ויודעת ונכונה וחזקה ומוצלחת בכל מה שאני עושה כי אני עושה רק מה שאני טובה, ברור. ואם אני רק מריחה סיכוי לכשלון, אני כבר לא שם, ברחתי. מזמן
ואז אתה, לוקח אותי לקצוות שלי וגורם לי להיכשל שוב ושוב ושוב. ועוד פעם
וזה שורף לי בלב וכואב כמו סכין שמסתובבת עמוק וחותכת את הבשר שלי והדם מטפטף על כולי ומתערבב בדמעות שזולגות ולא מפסיקות ואני לא יכולה לנשום כי אני יודעת. אני כישלון ואני באמת לא מספיק טובה ולא מספיק יודעת ופשוט לא מספיק. והכי, לא מספיק ראויה לך ולא מספיק מה שאתה צריך ולא מספיק ממלאת אותך
ואין לי מקום בתוכי להכיל את האכזבה השורפת הזאת שהופכת לי את הבטן וכואבת לי בכל הגוף ואני לא יודעת איך לרסן את הפחד הזה שמשתולל בתוכי כמו סופה משוגעת ומנסה לחרב ולנתץ את כל הטוב השביר שבתוכי
וקר לי וכואב ואני רק רוצה חיבוק אחד קטן ממך שיעטוף את כולי ויגיד לי שהכל בסדר ואני עדיין ראויה לך, ככה, כמו שאני
כשלון.
