שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שורש ש.ל.ט

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=116584&postid=1315125

ואולי גם אתחיל לכתוב,
כן אני יודע יש פה גודש של מילים וכנראה לאף אחד באמת לא יהיה אכפת.

אבל לפחות אני ארגיש שאני פורק,
סיפורים, פנזטיות, מחשבות.
ככה גם ההרגשה של "אני רק צופה מהצד" תיעלם.
לא שיש לי משהו נגד מציצנות. שלא תהרגו אותי גם כן.

אז יאללה נתחיל במשהו.
לפני שנה. 21 ביוני 2022 בשעה 18:47

מיד אחרי שנישקתי אותה. כשאני רוכן מעליה כשהיא שוכבת על הגב.

פשוט תפסתי לה את שתי הידיים ו"תשאירי שם" זה כל מה שהייתי צריך לומר.

 

זה לא שהייתי ונילי כל הערב, פשוט נהניתי להיות נוכח בחברתה.

זה לא שלא היה את הפתיחה של הדלת, עם "תכנסי ילדה".

והיה שהיא השפילה את המבט שלה כשנתתי לה אחד ממושך לעיניים.

והיה את המתח ההוא שאפשר לחתוך בסכין.

אבל לא היה צורך להבין יותר, כי באמת נהנתי בחברתה.

 

 

אבל אז כשהידיים שלה נשארו שם, נדהמתי לגלות בשנית את יופייה המפליא.

 

פתאום השמלה שלה מתרוממת והידיים שלה עדיין שם.

פתאום היא שוכבת חצי עירומה על המיטה כשאני נעמד להוריד את החולצה - והידיים שלה עדיין שם.

פתאום אני רוכן לעברה ומנשק את ירכיה, והידיים עדיין שם.

והמבט שלה? ככל שהיה יותר קצר ומושפל מהר יותר, כך היה חודר וזכור יותר.

 

הידיים שלה לא נשארו שם. הם עברו למקום קבוע אחר.

והיא? היא נשארה באותו המקום בדיוק.

 

 

#זהלאיהיהכזהפשוטאבלאתמאודמיוחדת

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י