לפני שנה. 21 ביוני 2022 בשעה 20:07
שירת הברבור תמיד יהיה הספר האהוב עליי. והפסקה הזאת זה החיזוק הכי גדול שיכול להיות.
פסקה אחת. עולם שלם.
"שלחתי יד אל צווארה. משכתי אותה בכוח לכיווני במטרה להכאיב לה. הצמדתי אותה אליי ונשקתי לשפתיה בפראות. טעם הסיגריות היה שונה מהטעם המתוק של נטע. הפשטתי אותה, קורע מעליה את הגופייה הלבנה. הפכתי אותה על בטנה. נשכתי את גבה, משאיר עליו סימנים כחולים. ללא משחק מקדים ללא גילויי חיבה הסטתי הצדה את תחתוניה השחורים וחדרתי לתוכה בכוח."
טל בר, שירת הברבור, 2020 (ידיעות ספרים)
בפרופיל בחרתי לשים בתמונה דווקא את האדומים שהשאירה אצלי, למרות שהיא לבשה שחורים זאת שהוא זיין.