צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שורש ש.ל.ט

ואולי גם *אני* אתחיל לכתוב?
ואז יהיה פה גודש של מילים וכנראה לאף אחד באמת לא יהיה אכפת.

אבל לפחות אני ארגיש שאני פורק,
אירועים, מחשבות, ובעיקר סיכומי חוויות.
ככה גם ההרגשה של "אני רק צופה מהצד באתר פה" תיעלם.
לא שיש לי משהו נגד מציצנות - בעצם כן.

אז יאללה נתחיל במשהו.
לפני שנתיים. 12 באוגוסט 2022 בשעה 22:10

הנחתי אותה על הברכיים שלי.

אתמול בצהריים, שם במושב האחורי ברכב, אחרי שחזרנו משבועיים בבסיס. 

ראש למטה ותחת למעלה.

רצתה להישאר איתי אחרי השבועיים האלו.

ציצי מתנדנד ומכנסיים מופשלים.

אחרי שהתפרקנו על מנות מקדונלדס ויותר מדי צ'יפס.

מתחיל להצליף ולהחטיף לה בלי רחמים.

והיא סופרת אותם.

מלטף את התחת האדום בין סטירה לסטירה.

ומוציא את הזין מהמכנסי מדים.

תופס לה את הצמה ומושך אותה לכיוונו.

מצליף ומוריד את הראש שלה עליו.

 

והיא רק גונחת.

 

מה עושים שבועיים למשולבת כראוי.

 

#יוםאחדאניגםאזייןלךאתהצורה


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י