מסע אחר

יומני היקר,
שלא כמוני אתה כל כך יציב. כל כך חד גווני עוד שורה ועוד דף הולכות ומתמלאות בך אט אט בקצב אחיד ללא נסיגה וללא עירפול. בטחון ויציבות כולך.
ואילו אני..
כל כך לא יציב הססן ופגיע. חסר בטחון בהוויתי. כל רעש צורם גורם לי להסתגר בתוך עצמי כקונכיה. עסוק כל הזמן בנסיון לעצב את דמותי. פוסע שתי פסיעות ונסוג צעד אחד אחורה. זקוק בכל רגע נתון למילת עדוד לאהבה וחום. וחסף למגע אוהב ונסחף בחיפוש אין סופי לרוגע.
ובכל זאת....
יומני היקר. אל תקל בי ראש. אמנם אתה צועד בבטחה אך אני הוא זה שכותב בך. אני הוא זה שנותן לך את הכח לצעוד. אני בחפושיי התמידיים וברצוני להפתח לפנייך ערום ועריה, מכוחי שלי אתה קיים.