מסע אחר

עברה תקופה ושוב אני נשאב...
אל התחושות הממלאות אותי.. אל הצורך ליותר. מעניין עד כמה שאני מנסה לברוח מעצמי אפקט החזרה עצום וחזק שבעתיים.
לו יכולתי עכשיו רק לשכב חסר אונים לתת לאחת מיוחדת במינה להנות ממני להכאיב ולהשפיל ולדעת שיש מישהי שרוצה ויכולה לקחת ממני הכל..
עטוף בבורגנות זה נשמע משאת נפש הזויה...

לפתע נדם קולה...
הוא הרגיש חנוק מהדממה. הוא נפנה אליה בכעס "מה את רוצה ממני"? שאל בהתרסה. חייכה. שקט וקר חיוכה. "שאלתך לא נכונה עלייך לשאול מה אתה רוצה מעצמך" אמרה לו בשקט מאופק. השתתק והתכנס אל תוך עצמו מנסה לרדת אל סוף דעתה. לפתע חש צורך מוזר להצמד אליה. השפיל מבט הצטמק עוד יותר מנסה להעלים את נכחותו. "האם אתה רוצה לבוא איתי" הפטירה לפתע כלאחר יד. "כן" לחש, "אולם יש לי אשה משפחה מסלול בנאלי". "תרים טלפון תודיע לאשתך שאתה נשאר היום כי המכונית התקלקלה" קבעה. היסוס. הביטה בו במבט תקיף ושקט. לפתע מצא עצמו מרים את הטלפון ובקול יבש נטול גוון השאיר הודעה במענה קולי מודיע על העדרותו הצפויה.
לפתע נעצרה הרכבת. התרוממה ובלי להפנות מבטה אליו עשתה את דרכה אל כיוון היציאה. מיהר לאסוף חפציו לרדת אחריה ראה את דמותה מעבר לתחנה ורץ אריה ממהר להדביקה. "תזמין לנו מונית" סיננה לעברו. נעמד מנפנף למונית. מונית הדורה נעצרה לידו פתח לםניה את הדלת שליד הנהג נכנסה והוא התיישב מאחור. מרוצה על שהצליח כה מהר להענות לבקשתה. לאחר מספר רחובות נעצרה המונית הי יצאה מתוכה והוא נותר לשלם את החשבון.
אסף את חפציו ומהר אחריה לבנין הדור עלו שתי קומות הוא אחריה. העבירה כרטיס מגנטי ופתחה את דלת הבית נכנסה והא אחריה ממהר להגיף את הדלת. היא לא אמרה לו מאומה פשוט נכנסה והוא כמו אדיוט נעמד על הסף.

שקט,
מצטנף לי רועד מקור ל פינה חשוכה.
רטט,
פרשתי את כולי כמו גבינה צהובה חתוכה.
את בי מביטה משקיפה בי מעל מבטך יודע הכל
נפש,
מלאת מכאוב נותנת הכל פצועה ודוממת,
רפש,
בי מביטה מבטך כועס את דוממת.
כנוע מראש, להילחם - לא רוצה לא יכול
זו דרך להיות נאהב את לוחשת באדנות
אולטמטיבית אך קשה ללא כל פשרות
ואני אלייך כה רוצה להרגיש שייכות
חפץ שלך ללא כל הסתיגות

אילו הייתם לוחשים לג'ק כי הוא לא חי את חייו האמתיים אלא נוסע בנסיעה חד גונית ומשעממת ליד, לבטח הייתם מקבלים תגובה של זלזול וגיחוך. דבר לא העיד על שצפוי היה לעבור עליו. אותה נסיעה חד גונית ומשעממת בפיג'ו החבוטה שהיתה לו לחלק כל כך נאמן ומקובע בחייו החבוטים. אלא שכמו כל דבר אחר בחייו גם הפיג'ו בעלת הצבע כסף מטלי דהוי איכזבה גם היא על אף כושר הסיבולת ייחסית לגילה המתקדם וג'ק נאלץ לשנות ממנהגו ולאחר שהזמין מחלצים עשה את דרכו אל עבר הרכבת כדי לחזור לביתו מעוד יום נטול צפיות.
התיישב בתא בודד,, פינה נדחת למעשנים. מוקצים מחמת מיאוס מהעולם ה"לא מעשן". קיפל את העתון שקנה דרך שגרה אף שמעולם לא נמצא לו הזמן לעיין בו, בירך על השגרה שזימנה לידיו את העתון בעת מצוקה זו, חלץ את נעליו השתרע על המושב, רגליים על השולחן, ושקע אל תוך עולמו הפנימי.
"סליחה אינך חושב שצורת הישיבה שלך הינה מטופשת וחסרת נימוס אלמנטרי" שמע לפתע צליל נקי ובוטח שפנה אליו. הרים עיניו מעלה ונשימתו נעתקה. בחורה אלגנטית דמות אלה מהאגדות הביטה בו במבט יציב וחודר מפלחת באחת את כל המגננות אל ליבו השבור. נבוך החל מגמגם ומתנצל הביט בה במן מבט מטומטם שכזה וכאשת סדום הפך לנציב מלח. "אתה נראה מטופש ואדיוטי" חיוך ציני וקר בזווית פיה "אולי תרגע ותתחיל להזיז את עצמך חומד". אוי סליחה אני... "ואל תגמגם" הרימה כף ידה להשתיקו... נשתתק. מבטו עדין נעוץ בה "מדהים" חשב לעצמו "אין אף רבב של איפור על פניה היפות". "אתה יכול להסיר את עיניך ממני חומד קח נשימה עמוקה וברגע" אמרה לו תוך שבאצבעות מטופחות שלפה לה סיגריה מנרתיקה ובתנועה חושנית הניחה בין שפתיה. נבוך השפיל מבטו העדיף שתבלע אותו האדמה.
"אתה לא מוכר לי מותק"פנתה אליו, אינך מרבה ליסוע באמצעי תחבורה זה.. בטח רכבך התקלקל.." היא לא שואלת היא קובעת עובדה. מהירת מחשבה וקרת מזג כבשה אותו השפילה אותו והרסה באחת כל בדל של בטחון עצמי... לפתע החל לחוש תחושה אחרת כשל מי שמוותר ולומד לחבק את הכאב החל אף הוא לחוש את העונג במצוקה הנפשית בה הוא נמצא וחום החל ממלא את חלל גופו. "מותק עוד לא אמרת לי את שמך וכב עומד לך.." גיחחה לעברו. השפיל מבט נדהם... ניסה להסתיר את המבוכה. "ג'ק הוא שמי" מלמל בטמטום.
אתה יודע שבנפשך אתה סלב" אמרה. "אני מה" שאל מרגיש כסיל על בורותו. "אני רואה שאתה ממש לא בעניינים טוב מאד. שמי דנה ואני הולכת ללמד אותך במסע ארוך ומייסר להגיע אל האמת הפנימית שלך" אמרה תוך שהיא מביטה בו כבכלב שצריך לעבור תהליך אילוף והסתגלות.
(המשך יבוא?)

יומני היקר,
שלא כמוני אתה כל כך יציב. כל כך חד גווני עוד שורה ועוד דף הולכות ומתמלאות בך אט אט בקצב אחיד ללא נסיגה וללא עירפול. בטחון ויציבות כולך.
ואילו אני..
כל כך לא יציב הססן ופגיע. חסר בטחון בהוויתי. כל רעש צורם גורם לי להסתגר בתוך עצמי כקונכיה. עסוק כל הזמן בנסיון לעצב את דמותי. פוסע שתי פסיעות ונסוג צעד אחד אחורה. זקוק בכל רגע נתון למילת עדוד לאהבה וחום. וחסף למגע אוהב ונסחף בחיפוש אין סופי לרוגע.
ובכל זאת....
יומני היקר. אל תקל בי ראש. אמנם אתה צועד בבטחה אך אני הוא זה שכותב בך. אני הוא זה שנותן לך את הכח לצעוד. אני בחפושיי התמידיים וברצוני להפתח לפנייך ערום ועריה, מכוחי שלי אתה קיים.

שוב אחר שוב מתנהל לפי שגיונות לא ברורים של הלב. מנסה לאסוף כוחות להשתחרר שוב או להנעל כבר אינני בטוח איזו הגדרה נכונה יותר. לברוח מה"עצמי" שלי. היום יש לי תחושה שאוכל לעשות זאת.
כמו זיקית אני מרגיש שאני משתנה מעת לעת. כבר אין לי כח לזה. רוצה ללכת בכיוון ברור אחד. אני יודע שאפול שוב, זו לא משאלת לב גם לא תחושה מבשרת רע. זו ידיעה ברורה בתכלית כמו הידיעה על הבוקר שיבוא לאחר לילה מייסר. אין לי כח לזה אך לעת הזאת ככל שתמשך אני אלחם בצפורניים.
אני יודע שאני מאכזב כמה ממכיריי אך בראש ובראשונה אני מאוכזב מעצמי. כבר היו בי כוחות לתת הכל. לוותר על "ה כ ל", ושוב אני לא מצליח להחזיק מעמד..
אני יודע כי אצטרך שוב להסתכל פנימה
וכשתשאלנה שאלות לא אדע מה לענות
אך כעת מעט את ראשי ארימה
בידיעה שצפויות לי שוב מגוון של הצלפות
שוב אכזבתי ולא יכולתי את כולי לתת
שוב ברחתי לי מהאמת
אך כעת אל מעט אוויר אני שועט
יודע שעוד צפוי לי "לב שותת"

האמת שכבר אספתי את השברים. ארזתי אותם במזוודה והשלכתים אל מעבר ל.... . אפילו את זיהותי שיניתי ניסיתי לעצב לי דמות אחרת, הפוכה, מתנשאת משהו... האמנתי שאני מחוסן מעצמי שקווי המגננה לא ייפרצו שוב. נאיביות.
נפגשנו באמצע של סתם. מן פגישה מקרית שנוצרת בין נחשול לנחשול בפרצי הזרימה של החיים. נעמדתי הבטתי מהופנט. היא זיהתה את מה שאני עוד לפני שהגיתי את שמי. "חחח" צחקה לעברי מיד ידעתי מה אתה. הבטחון שלה הותיר אותי המום. מילותיה מחושבות מקומצות כאחת שיודעת ארכה של מילה מהי. הראתה לי את הדרך חזרה אל תוכי. שוב אני נשאב אל המסע המייסר שוב אני חוזר להשלמה והידיעה של מה שאני. שוב עוטפת אותי השלווה של ההכרה וההשלמה. היא תומכת נותנת לי את הכח להבין שאין מקום אליו אוכל לברוח מעצמי. בכל מקום אמצא את ה"אני" שלי הולך איתי בהוויה אחת.
"אתה סובל נפשית ופיזית ואתה אוהב את זה כי זוהי השלמות שלך" היא מסבירה לי בתובנה. אני מהנהן אני יודע שאולי ואולי אצליח להערים על עצמי לעולם לא אוכל לרמות אותה. היא קוראת אותי ככלי פתוח. היא תשתמש בי כשהיא תרצה ואני אלמד להיות נכון לקראת הרגע ההוא. רגע ואולי מעט יותר אך רגע שייגמר בכל מקרה מהר.