זוכרת את הלילות?
הימים היו בהירים ומלאים בכאב, אבל בלילות נגלה מולי העמק הסודי והיפיפה שלך.
זה התחיל בלילה הרביעי שלך איתי. לקחתי אותך לרקוד, ובדרך סיפרת לי בביישנות שאת מכירה רק sleazy moves שלמדת במועדוניי הלילה בסין. חשבתי שאת צוחקת, אבל על הרחבה, בין כל הסטלנים שרקדו עם עצמם, התנועעת כמו לולב ברוח. העגן התנדנד בחושניות מצד לצד, אבל הראש נותר קבוע, ומבטך המסתורי צלב את הרשתיות שלי. הנערה עם עיניי הקליידוסקופ. צחקתי וכרכרתי סביבך בזריקת גפיים, מתגרה בך לשבור את התבנית הנוקשה של תנועותייך, אבל את דבקת במה שהכרת ואני רציתי יותר מהכל לדבוק בך. זה היתה הפעם הראשונה שהודיתי בפני עצמי שאני חושק בך בצורה אנוכית ו-ויסצרלית. שאני רוצה לעטוף אותך בגופי, ולא רק בחום ואהבה.
מאוחר יותר, בחדרי, נישקתי אותך על הספה.
"את בטוחה שאת רוצה את זה?" שאלתי. "זה בסדר גם אם לא. אני אוהב אותך בכל מקרה. את לא חייבת לי כלום."
"אני רוצה את זה," ענית.
חקרתי את גופך באצבעותיי ואז בלשוני. כל כך שברירית. דקה כלענה. ואני, חובב שופעות ידוע שכמותי, נזהרתי שלא לשבור שום דבר. גיליתי שהחזה שלך אומנם קטן, אבל הפטמות ארוכות וקשות. ביקשתי שאנשוך אותן. נעניתי לך בזהירות.
ליקקתי לך את הבטן ואת הגב, את הרגליים המשגעות שלך, ואת האצבעות הארוכות והדקות. משכת את החצאית שלך כלפי מעלה וגיליתי שהקליט שלך ארוך ובולט, כמו פטמה. עיסיתי אותו בלשוני ואז באצבעותי. פתאום נזכרתי במשהו.
"היי, לא אמרת לי פעם שאת לא אוהבת שמשחקים לך בדגדגן? שאת רק רוצה ג'י ספוט סטימיוליישן?"
"אני חושבת," ענית לי בכובד ראש, "שכל הגברים שהייתי איתם היו פשוט גרועים בזה. כל מה שהם ידעו לעשות זה לשפשף בכוח מצד לצד. כמו ווישרים."
חזרתי לקליט. יותר ויותר חשבתי עליו בתור פטמה שלישית. צבטתי אותו וסובבתי לשם ולכאן. ינקתי אותו בפי.
"זה בסדר? אני לא מכאיב לך?"
"אתה לא מכאיב לי. זה מרגיש טוב."
התחלתי לחקור את כניסת המערה, בודק באצבע את מידת הפתיחה, מעסה את השרירים שברצותם סוגרים וברצותם פותחים. לאט-לאט חדרתי עמוק יותר. הרגשתי שהאצבע שלי עטופה בעננים וורודים. החלל הפנימי שלך היה רך וגמיש. סובבתי את האצבע בכל הכיוונים ונדהמתי להרגיש את הקלות שבה הבפנוכו שלך הסכים לקבל אותי. הרגשתי שלו היו לי אצבעות ארוכות יותר היית יכול להשחיל אותן הצידה ולמטה, במורד רגלייך, מבפנים. הבטחת לי שוב שזה לא כואב.
הפכתי את האבע לצורת וו ויצאתי לחפש את נקודת הג'י שלך. זה נדמה שחוקי הזמן-מרחב עובדים אחרת בתוכך, ושהחלל הפנימי שלך גדול יותר מהיקף ביטנך (הצרה, יש להודות). בכל שינוי זווית קטן נתקלתי במקומות חדשים לחלוטין. מדי פעם, כמו משב רוח פתאומי, הרגשתי נקודה זעירה שחספוסה שונה, אבל כשניסיתי להמתקד בה היא נעלמה. המשכתי בעקשנות להצר את גבולות החיפוש, עד שלבסוף הצלחתי להניח עליה את האצבע.
"זה כאן?"
נאנחת בתשובה.
הפעלתי מעט כוח וכל גופך רטט כמו מיתר של כינור. המשכתי ללחוץ לסירוגין והגניחות שלך גברו. הוספתי אצבע נוספת ובדקתי עד כמה עמוק אוכל להגיע. כשהגעתי לגבול, הנעתי את שתי האצבעות מעלה ומטה בכיוונים מנוגדים.
"אתה יכול להכניס אותו פנימה?" שאלת, ופתאום נזכרתי שאני קיים ואנחנו שנינו על הספה.
"מה עם קונדום?" שאלתי.
"לא צריך," ענית.
"לא עומד לי," הודיתי.
"אני אטפל בזה," הבטחת.
בשניה שהכנסת אותו לפה הוא נעמד דום. לא האמנתי שאני יכול לעבור ממצב רפוי למצב קשוי כל כך מהר.
"אני רוצה את זה בדוגי," אמרת והסתובבת, ברכיים על הספה ומרפקים על משענת הגב. ואני, נרגש ונפעם, כיוונתי כמיטב יכולתי וחדרתי.
להגיד שזה הרגיש טוב זה כמו לומר שהרנסאנס זה משהו שקרה לכמה אנשים.
אבל זאת לא היתה התגלית הגדולה. זה תמיד מרגיש טוב לחדור, אבל הרבה פעמים אני מאבד עניין ואונות קצת אחר כך. הפעם הזו קרה דבר אחר: קימרת את גבך, ומשני צידיו של עמוד השדרה נזקפו שרירים, ובאמצע--העמק הפורה של הלילה ניבט אלי לראשונה.
אני רוצה לומר לך, זיינתי כבר בחיי, וראיתי הרבה יותר מדי פורנו, ואף פעם לא שמתי לב לכך שהחלק המדהים ביותר בגופה של האישה הוא העמק הארוך שנוצר לאורך עמוד השדרה. הבטתי בו וכל המחשבות הטורדניות שמסתובבת בראשי ומציקות לי כהרגלן בקודש פשוט התעופפו להן למקום אחר. לא חשבתי על כלום. המראה של גבך הצנום והקמור מילא את כל הוויתי. וככל שהבטתי בו יותר כן רציתי שהרגע הזה יימשך. המציאות הצטמצמה לכדי שני רכסי הרים והעמק שביניהם.
אחרי נצח הבנתי שאני כבר לא מרגיש את הזין שלי יותר, רק לחץ עמום בבסיס. בדיקה ידנית אישרה שהוא עדיין עומד ונוקשה, אבל מרגיש כאילו לא שייך אלי בכלל.
"התעייפתי," אמרת, ואני הבחנתי בכך שהרגליים שלי רועדות.
"השמש כבר זורחת," אמרתי. "כדאי שנלך לישון."
זה היה הלילה הרביעי שלך אצלי, והלילה הראשון מני רבים שהעברנו מחוברים. הימים היו לבנים וגבוהים, אבל העמק הפורה של הלילה הגיח בכל פעם שהשמש הלכה לישון.
ואני נזכר בו מאז בכל לילה שאת אינך.
