נאמנות ותשוקה

היה לי קשה לצאת מהבית, לבי"ח, למרות שהייתי שלם עם העובדה שאני אחזור הביתה עם פחות איברים אבל אם זה מה שצריך כדי להיות בריא ונקי מסרטן, אני מוכן לזה וכל מה שרציתי שזה יגמר כבר ונוכל לשכוח שכל זה היה.

הרגע הקשה הראשון היה להוריד את הטבעת מהיד, אבל לפני שהספקתי להבין מה קורה, כבר התגלגלתי לחדר הניתוח. על מיטת הניתוח, המרדים ושאר אנשי הצוות התלוצצו איתי אז לא הספקתי להריץ מחשבות וזכרונות ונרדמתי בלי להרגיש. כשפקחתי עיניים הייתי לבד בחדר, אבל אחרי כמה שניות נרדמתי שוב. בפעם הבאה שהעיניים נפקחו, היא כבר ישבה לצידי. 

"מה הוא הוציא?", שאלתי ישר ואז הפנים שלה השתנו והיא אמרה שכלום. ידעתי שיש אפשרות כזאת אבל היא היתה בתחתית הרשימה ואז היא נראתה כאפשרות הכי גרועה. הרגשתי איך הכל מתפרק והתחלתי לבכות. היא בכתה איתי ואחרי נשימה ארוכה היא הסבירה את המצב. הייתי מטושטש ועצוב מכדי לעכל באמת.

"אני לא רוצה למות", אמרתי לה עם מבול של דמעות. מעולם לא פחדתי מהמוות אבל באותו רגע הוא הרגיש קרוב מדי. "אני לא מתכוונת לתת לך למות בקרוב, לא מהמחלה הזאת ולא משום דבר אחר", היא אמרה בנחרצות והרגיעה אותי. הנחתי את הראש על הכרית ונרדמתי שוב.

התעוררתי מוקדם בבוקר ולא ידעתי איך אני מרים את עצמי לשירותים. הליכה של כמה צעדים בודדים היתה כמעט משימה בלתי אפשרית, אבל לגמרי אפשרית. בפעם הבאה שהתעוררתי היא בדיוק נכנסה לחדר בריצה ועם חיוך ענקי על הפנים והתרגשות. שתינו קפה ואכלנו מאפה. "מתלוצץ עם פחמימותיו".

זה היה הזמן לדבר קצת ברצינות על מה הולך לקרות מעכשיו. כמו שאני מכיר אותה, היא כבר קראה מלא חומר מקצועי ובדקה כל דבר אפשרי. "אחרי שסיימתי לבכות, קראתי מלא על המחלה ועל איך אפשר לטפל ואני לא מתכוונת לתת לך למות. אתה הבטחת להזדקן איתי וזה מה שיקרה", היא אמרה בנחרצות ומלאה אותי בתקווה.

אחרי מקלחת ירדנו למטה, לתפוס קצת שמש. הסתכלתי על העוברים והשבים, כל אחד והניתוח שלו, אבל אני על הרגליים, הולך לאט אבל הולך, נושם, מדבר, שומע... הרבה יותר מחצי הכוס המלאה. הסתכלתי עליה והיא נראתה לי יפה מתמיד, איזה מזל יש לי, חשבתי לעצמי בזמן שהשמש החורפית מחממת אותי. לרגע הרגשתי כמו בשיר של גבריאל בלחסן. 

לקראת הערב, ירדנו שוב והתהלכנו. חצינו את הכביש עד לתצפית על הים. היא ישבה על הספסל ואני עמדתי כי הנקז שתקוע לי בבטן מקשה על ישיבה. השקיעה היתה כבר לקראת סיומה אבל הצליחה למלא לי את הנשמה בקצת אופטימיות. אני לא זוכר מה ניסיתי לעשות אבל לא הצלחתי וזה שבר אותי. התחלתי לבכות אבל היא מיד עזרה לי להתאושש.

אני שונא להרגיש מוגבל ולבקש עזרה בדברים שאני יכול לעשות לבד, אבל במצבי, אני צריך ללמוד לבקש עזרה ולתת לאחרים לעשות בשבילי, אפילו דברים קטנים ומטופשים. 

בלב כבד היא נסעה הביתה, בדרך היא עברה אצל סבא וסבתא ושלחה לי תמונה עם הילדים. זה שימח אותי כלכך ונרדמתי עם מחשבות טובות.

אני אחכה על הברכיים, ליד המיטה. הציפייה תשאיר אותי מפוקס ומשתוקק אליה. את נקישות העקבים, אני אשמע מרחוק והלב שלי ידפוק בעוצמה. היא תחלוף על פניי ותתעלם, תעצור ליד ארון הבגדים, תוציא משהו ותתיישב על קצה המיטה. הריח שלה יהיה באוויר. אני רוצה להרים את הראש אבל היא הסבירה מראש שהמבט שלי צריך להיות לרצפה ושאני כבר אדע מתי היא תרשה לי להסתכל עליה. 

היא תוריד את נעלי העקב ותניח אותן ממש קרוב אליי. הרגלים שלה בשדה הראייה שלי. עד לא מזמן, זה לא היה הקטע שלי בכלל והרבה בזכותה, יש לי חיבה גדולה לרגליים, אפילו כפות רגליים כבר לא מחוץ לתחום. המבט שלי יהיה מפוקס על הלק שמרוח לה על כפות הרגליים. תחושת האפסות, הכניעה וההתמסרות, יטריפו לי את החושים אבל היא יודעת שעכשיו זה הזמן למתוח את הגבולות ולקחת אותי רחוק יותר.

היא תפתח אריזה חדשה של גרביונים. היא יודעת באיזה חרדת קודש, אני מתייחס לגרביונים וכמה שהייתי רוצה אותן על הרגליים שלי, אבל היום, זה שלה ורק שלה. היא תאסוף את חתיכת הניילון בין אצבעותיה ותשחיל את כף הרגל שלה, קרוב כלכך לפרצוף שלי ואז לאט לאט תמשוך את הגרביונים ותעטוף את הרגל שלה. אני אתמסר במבט אליה, כאילו העולם כולו מתקיים בין כף הרגל שלה לירכיים העסיסיות שלה שיקושטו בפיסת תחרה שמציתה בי את התשוקה הכי עמוקה.

עכשיו הרגל השניה ואותו טקס ואני במחוזות אחרים, כאלה שאי אפשר להסביר במילים. העיניים שלי יעקבו אחרי כל תנועה שלה. ומפעם לפעם אעצור את הנשימה מרוב התרגשות. היא יודעת שהייתי "נותן כליה" כדי לעשות אהבה עם הרגליים שלה אבל אין כמו דחיית סיפוקים. 

הגרון שלי יהיה יבש אבל בין הרגליים תהייה רטיבות נעימה, כזאת שמעצימה את תחושת הכניעה וההתמסרות שלי אליה. היא תנעל מחדש את נעלי העקב, תתרומם ותצא מהחדר. הלב שלי יפעם לפי קשב נקישות העקבים. היא תלך לסלון, תשב על הספה ובהינתן הסימן, אני אלך על ארבע, אליה. אשב לרגליה. 

היא תקרא ספר אולי תתעסק בטלפון שלה ואני אתמסר למבט ברגליה. אין לי מושג כמה זמן יעבור עד שהיא תסמן לי להרים את הראש ולהסתכל לה עמוק בעיניים, בלי שום אפשרות להתחמק ולברוח ממפגש המבטים. היא תחייך ותמיס אותי עוד יותר. 

"מתחשק לך להתקלח איתי?", אני שואל אותה בתמימות, מתוך איזה צורך לקרבה אחרי כמה ימים שכמעט ולא היינו ביחד, כחלק משגרה עמוסה פיזית ורגשית. "כן, אבל לא מתחשק לי זימה", היא מזהירה מראש וממש לא אכפת לי, כי כל מה שבאמת מתחשק לי זה להיות קרוב אליה.

היא מסבנת לי את החזה ומחזיקה לי את הזין הרפוי שלי ואז אומרת לי להסתובב, כדי שתסבן לי את הגב. הידיים שלה נעימות והמגע שלה לאט לאט משחרר את כל המעצורים שלי. היא מסבנת לי את התחת, מפסקת אותו ומעבירה יד על פי הטבעת ואני פולט גניחה ללא שליטה.

היא מצמידה אותי לקיר ונצמדת אלי, מניעה את האגן שלה בתנועות זיון. "יש לך כזה תחת דורש זין, אני חייבת לקנות לי זין גדול ולזיין אותך", היא אומרת ואני נמס כולי. "אני רוצה שתזייני אותי, אני רוצה את הזין שלך", אני גונח כשהיא משפשפת את הזין שלי. "תרד למקום שלך, דילדו ותגמור בשבילי", היא אומרת ובמהירות שיא, אני כבר על הברכיים, מתחתיה, מביט בה ומאונן.

תוך דקה אני מגיע קרוב לנקודת האל חזור ואני מבקש רשות לגמור. "אני ביקשתי שתגמור בשבילי", היא נוזפת בי. עוד כמה שפשופים ואני משפיך על רצפת המקלחת והבכי מתפרץ. אני עוטף את הרגליים שלה לחיבוק מאולתר עד שאני מרגיש בטוח להתרומם. היא תחבק אותי, תעטוף אותי בידיים האוהבות שלה ותשמור עליי מכל משמר.

אחרי שהילדים ירדמו, אני רוצה שתגמרי בשבילי. קחי את הצעצוע שלך ותפנטזי על משהו סוטה, על גבר אחר, אולי. אני רוצה שתגמרי עוד ועוד אבל תגמרי בתחתונים, שיהיו רטובים וספוגים במיצים שלך. תשאיר לי אותן על הכרית, או על הרצפה במקלחת,  כדי שאוכל לאונן ולהסניף אותך כשאחזור הביתה.

בדרך לצד השני של המדינה, אני תמיד עוצר באותו מקום. המקום המושלם להסתכל על הנוף, להשתין ולנשנש משהו קטן. הקדמתי לפגישה המתוכננת, אז נתתי לעצמי כמה דקות להניח את הראש ולעצום עיניים.

"תמדוד בשבילי את מה שקנית", היא אמרה מתוך הדימיון הפרוע שלי. הפסקתי לנשום לכמה שניות אבל איכשהו זרמתי עם הבקשה שלה. הורדתי בגדים ועמדתי מולה עירום. לבשתי חזיה, תחתונים תואמים ונעלי עקב. היא הסתכלה עליי וחיוך ענק נפרס על פניה. היא לקחה לי את היד והובילה אותי אל חדר אחר בבית, העמידה אותי מול המראה. 

היא סידרה את רצועות החזיה. המגע שלה היה נעים והעביר בי צמרמורת מהפנטת. "תראה כמה שאתה יפה", היא אמרה עם אותו חיוך מרוח לה על הפנים. העיניים שלה נצצו ואפשר היה להרגיש שהיא באמת מתכוונת לכל מילה. באותו רגע רציתי לרדת על הברכיים ולהביט בה בהערצה, אבל במקום זה, לקחתי את כף ידה ונישקתי אותה.

איך אני קניתי את הכול
למה את מוכרת כל כך בזול
היו לך ריגושים והפתעות
אבל את נתת לי קצב מהיר מאוד
תני לי לעבוד בשביל לסבול
כדי שאני ארצה אותך
יותר מהכול
ואני בולע את הפיתיון
אני תמיד מחליט
ונשבר בסוף היום
וכשאין לי חשק
אני מפעיל את הדמיון
תני לי לעבוד בשביל לסבול
כדי שאני ארצה אותך
יותר מהכול.

אתמול, ג'נגו, האיש והטריו התאחדו כדי לחזור לשלושת האלבומים הראשונים. כבר לא מנגנים גיטרה-בס-תופים ככה... היה כיף לחזור לאמצע שנות התשעים

אתה על הברכיים, ידיים מאחורי הגב, המבט מהופנט אליה. היא נוגעת בעצמה ואתה הייתי מוכן לעשות הכל, כדי להחליף את היד שלה, שעוברת על שפתי הכוס שלה, נרטבות מהמיצים שלה שנוזלים ממנה, מריחות כמו התשוקה שלה, אבל אתה ראוי רק להסתכל עליה ותגיד תודה, שהיא מרשה לך בכלל לראות איך היא מתענגת. מעניין אם הזין הקטן והעלוב שלך, סופסוף יועיל בטובו להתקשות או שרק תנזול כמו דגדגן מיוחם? 

הגניחות שלה יהדהדו לך באוזניים ולא תוכל לשכוח את הקולות הבלתי נשלטים שיפלטו ממנה. אתה משתוקק אליה, מיוחם עליה, מעריץ אותה, אבל היא לא תרשה לך להתקרב יותר, גם לא לגעת בה או להריח אותה, ברור שגם לא לטעום אותה. אפילו לגעת בדגדגן שלך היא לא תרשה לך, לא עכשיו, אולי מחר, אולי בעוד שבוע... אתה תלמד לשלוט בחרמנות שלך, בצורך שלך להתמסר אליה, להיות שלה. אתה תלמד לדחות סיפוקים ולחיות עם ביצים מלאות זרע